פסחים עו
מדוע טרח רבי שמואל סלנט להשתתף ולאכול מסעודה שנשאל על כשרותה?
בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח
מובא במדרש רבה (שמות רבא פרשה כח) בשעה שעלה משה למרום, צר הקב”ה קלסתר פניו של משה רבנו בפניו של אברהם אבינו. אותה שעה ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה. עשה קלסתר פניו דומה לאברהם אבינו ואמר להם אי אתם מתביישים ממנו. לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו. אמר הקב”ה למשה, לא ניתנה לך תורה אלא בזכות אברהם אבינו. זה שהם אכלו אצל אברהם אבינו, בגלל זה לא פגעו בך.
הדעת זקנים מבעלי התוספות אומר שאברהם אבינו האכיל את המלאכים בשר עם חלב, וכשרצה הקב”ה לתת תורה לישראל והמלאכים אמרו לו 'תנה הודך על השמים' (תהילים ח ב), ענה להם הקב"ה כתוב בתורה 'לא תבשל גדי בחלב אמו', ואתם אכלתם בשר בחלב, אז איך תקבלו את התורה. מיד הודו המלאכים לקב”ה.
בפרשת כי תשא, ששם זה אחד משלושת המקומות שנכתב 'לא תבשל גדי בחלב אמו', כתוב אח"כ פסוק נוסף 'על פי הדברים האלה כרתי ברית עם ישראל' (שמות לד כז). לאלו דברים כוונת התורה, אל הפסוק שלפני כן של איסור בשר בחלב, היות והמלאכים אכלו בשר וחלב אצל אברהם אבינו, לא יכלו לבקש שהתורה תישאר אצלם. כי מלאכי השרת שאלו בשביל מה צריך את התורה. ומשה רבנו ענה להם אין לכם יצר הרע, אם היה לכם יצר הרע הייתם צריכים תורה. הקב”ה שולח את המלאכים למטה, מלאכים למעלה לא חוטאים כי אין להם יצר הרע. כשהם יורדים למטה הם חוטאים.
המלאכים הראשונים היו עוזא ועזאל. ירדו למטה וחטאו. המלאכים שירדו לבית אברהם אבינו, אכלו בשר וחלב. הם אמרו ללוט “כי משחיתים אנחנו את המקום הזה”. כיוון שנמצא בהם שמץ של גאווה, או משום שגילו משטרים של הקב”ה, נדחו ממחיצתו של הקב”ה מאה ושלושים ושמונה שנים. לא ניתן להם לחזור חזרה. מתי חזרו? בחלום הסולם. המלאכים העולים הם אלו שנדחו ממחיצת הקב”ה מאה ושלושים ושמונה שנים. אם כך אומר הקב”ה למלאכי השרת, ירדתם למטה בשליחות אחת ועברתם שתי עבירות – בשר בחלב וגאווה. תורה צריך איפה שיש יצר הרע, בעולם התחתון. למלאכים אין יצר הרע, אבל בעולם התחתון יש יצר הרע, לכן המלאכים חוטאים כשהם יורדים.
לכן אנו אוכלים גבינה ובשר באופן נפרד בחג השבועות. כי מה שקיבלנו את התורה זה בגלל שאכלו בשר יחד עם גבינה. זו הסיבה שהמלאכים נמנעו מלקבל את התורה, אז אנחנו אוכלים מאכלי חלב ומפרידים בינם לבין הבשר, ומקיימים את ההפרדה שבזכותה קיבלנו תורה.
(הרה"ג רבי ברוך רוזנבלום)
מסופר על רבה של ירושלים רבי שמואל סלנט זצ"ל שנשאל על כד חלב גדול שנפל עם תכולתו לתוך סיר בשר שהיה מיועד לסעודת ז' אדר של החברא קדישא, האם יש אפשרות להתיר את הבשר, התשובה לכאורה היתה נשמעת מתוך השאלה שתיארה את כד החלב הגדול, אך רבי שמואל מסלנט השיב לשואל חזור לביתי בעוד כשעה, שהופתע מכך שלא אסר מיד את התבשיל.
כשחזר אל הרב בשנית, אמר לו הרב כי המאכל כשר ללא שום פקפוק, אך אינו יכול לומר מדוע פסקתי כך, ואף אני אבוא לסעודה ואוכל מאותו בשר, וכך עשה, כשסקרנות אוחזת בכל השומעים מדוע מסתיר הרב את סיבת הפסק, דבר שאיננו נוהג בכך.
מספר שנים עברו, ושעתו של החלבן להיפרד מן העולם הגיעה, ואנשי החברה קדישא נקראו למיטתו, ואז התגלה הסוד, לאחר שהרב נשאל את השאלה הוא שלח מיד לקרוא לי – החלבן של העיר, וביקש שאגלה לו בסודי סודות האם הוא מוסיף מים לחלב או שחלב נקי הוא, החלבן נאלץ להתוודות שהוא מוסיף מים, ר' שמואל הביט בו בעיניים רחמניות והוסיף לשאול לכמות המים, ומשנענה, פטר את החלבן לביתו תוך שהוא מרגיעו שאיש לא ידע את סודו, ואז נפנה ר' שמואל לחשב את הכמויות והגיע לכך שיש פי שישים בכמות התבשיל, וכדי לא לבייש את החלבן, לא פרסם את טעמו של הפסק.