השליחות! לעשות רצון בוראו
רבינו ה"שפת אמת" זיע"א – ה' בשבט
בחרדת קודש אנחנו מתכוננים ליומא דהילולא רבא של רבינו הקדוש השפת אמת, רבי יהודה אריה לייב בן רבי אברהם מרדכי, שחל ביום ה' בשבט, במשך למעלה ממאה שנה, משנת תרס"ה יום פטירתו של השפת אמת, עומדים ספריו הקדושים 'שפת אמת' כספרי יסוד בסיסיים, הן בספרו החסידי על התורה והן בספריו הלמדניים על מסכתות הש"ס.
ישנו פתגם חסידי המגדיר את אחד מהאדמורי"ם שעסק בהרחבה בתורת החסידות, כמי שהוא הרמב"ם של תורת החסידות,
בצורת חשיבה זו אנחנו יכולים לומר שספר שפת אמת על התורה הוא הרש"י והתוספות של תורת החסידות.
הבסיס של תורת החסידות, החל מרבותינו הבעש"ט והמגיד ממזריטש וגדולי תלמידיהם, כמו הנועם אלימלך, הרבי מלובלין, החידושי הרי"ם ועוד, זה הבסיס של תורת החסידות, או אם נרצה, זו הגמרא!
מגיע השפת אמת ומביא על זה את הרש"י והתוספות.
זה הפירוש הבסיסי לתורת החסידות, פירוש שמיוסד על המהות של תורת החסידות ונותן לה אור מעשי.
בנו של השפת אמת, הלוא הוא רבינו האמרי אמת, התבטא שכל יהודי יכול למצוא את עצמו בשפת אמת, והדברים הללו מקבילים לרעיון הזה: כל יהודי לומד גמרא עם רש"י ותוספות, וכל יהודי יכול ללמוד ולמצוא את עצמו בשפת אמת.
ולכן, אנחנו רואים בספר "שפת אמת" דבר פלא והפלא: יכולים להיות כמה וכמה פירושים על אותם שורות בשפת אמת. אותם מילים וכל יהודי רואה בהם משהו אחר, וכולם אמת לאמיתה של תורה. ממש כמו שאנחנו יכולים לראות שהמהרש"א והמהר"ם מציעים פירושים שונים בדברי רש"י ותוספות, ואנחנו יודעים שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, כך זה בספר "שפת אמת": כל יהודי מוצא את עצמו, מפרש אותו בהתאם לדרגתו הרוחנית, ושואב ממנו חיזוק ועידוד.
ואני זוכר, כד הוינא טליא, יושב ומשמש הייתי אצל הסבא רבי ישראל יצחק, שהיה דבוק בספר ה"שפת אמת", דביקות אמיתית, שכל חיותו הייתה מהספר הקדוש הזה, והוא היה מחדש כל פעם פירוש חדש לדברי השפת אמת, כך מדי שנה, תלמידיו שהיו שומעים את שיעוריו בשפת אמת היו זוכים להתענג על הדברים מדי שבת בשבתו.
הוא עצמו סיפר פעם, איך שישב בצעירותו בשטיבל בבני ברק, ביום שמחת תורה, נתנו לו לשתות, והוא כיהודים של פעם, היה יכול לשתות, וחשבו אולי הנה כעת זה השפיע עליו, והוא אמר לחסידים שהתגודדו סביבו, כל אחד יכול לפתוח במאמר של השפת אמת, ואוכל להסביר לו את הפירושים של השפת אמת באותו נושא, כאשר בכל מקום ומקום יש אור אחר, הסבר אחר, חילוק אחר.
*
מתי ראו את כוחו העצום של הספר הקדוש שפת אמת? מתי ראו איך שכל יהודי יכול למצוא את עצמו בשפת אמת?
בימי השואה הנוראה.
בחורף של שנת תש"ב התקבלו בגטאות היהודיים ברחבי פולין מכתבים דחופים שכתב הפאבניצער רב, רבי מנדלי אלתר, הבן של השפת אמת.
בשנים האחרונות כבר לא היה רבי מנדלי רב בפאבניץ אלא בעיר הגדולה קאליש, אבל עדיין נשאר שמו: הפאבניצער רוב.
האמת היא שבאותה שעה הוא כבר גם לא היה בקאליש.
יהודי קאליש גורשו לגטו וורשא, ומשם הוציא הפאבניצער רוב מכתב לכל היהודים בפולין.
וכך הוא כתב להם:
תדעו לכם ששנים ארוכות לא זכיתי לראות את אבי השפת אמת בחלום לילה.
[השפת אמת הרי נפטר כבר כמעט ארבעים שנה קודם לכן].
עכשיו זכיתי לראות אותו, אבי השפת אמת התגלה אלי ואמר לי:
עת צרה היא ליעקב! מגיעים ימים של חשכות בעולם, לא יהיה במה להתחזק אלא בלימוד התורה!
חסידים סיפרו מפה לאוזן שהפאבניצער רוב אמר שהמחזה שבו הוא ראה את השפת אמת היה נורא ואיום:
השפת אמת עמד כשהוא מוקף באלפי יהודים בוכים!!!
אלפי יהודים מבקשים עזרה, מייללים על מר גורלם!
והשפת אמת עונה לעומתם:
"טייערע אידן, יהודים יקרים: גזירה היא מן השמים! העצה היחידה היא להתחזק בתורה!
והפאבניצער רוב עורר להתחזק בלימוד התורה, בשיעורי תורה,
והחסידים נזכרו מלשונו הנפלא של השפת אמת בפרשת תרומה (תרמ"ו): "על ידי שמשה רבינו ע"ה מסר נפשו בעבורנו, זכה שיש סיוע ועזר ממנו לבני ישראל בכל דור ודור".
השפת אמת לא נטש את הצאן, השפת אמת מישיבה של מעלה נחרד ובא להושיע את בני ישראל.
אין במה להתחזק אלא בלימוד התורה! השפת אמת לא הבטיח ניסים ונפלאות, אלא: אתה היהודי עשה את שלך!
והחסידים כבר מצאו את זה בספר שפת אמת, בפרשת ואתחנן (תרנ"ד):
"ודברי תורה הם ניחומים לעולם לבני ישראל, כמו שאמרו במדרש 'נחמו נחמו עמי' בתורה, דכתיב אנכי אנכי מנחמכם. פי' בתורה שבכתב ושעל פה, וזה נחמתנו בגלות, כמו שכתוב לולי תורתך שעשועי".
השפת אמת כבר אמר את הדברים, וכעת הוא בא לעורר ולהזכיר אותם לכולם.
ואכן יהדות פולין שמעה את ה'בת קול' שירדה ובאה מהשמים, וקדשה שם שמים כשקול התורה נשמע על שפתותיה.
יהודים עלו על רכבות המוות, כשטלית ותפילין איתם, וגם הספר שפת אמת.
בחורים ישבו בבונקרים ולמדו שפת אמת.
היו במחנות וחיזקו את עצמם בפתגם של השפת אמת.
יהודים קבלו חיזוק ברגעים הקשים שלהם משורה בודדת של השפת אמת, מרעיון של השפת אמת, זה החזיק אותם ביהדות.
חגורת ההצלה של החסידות, של השפת אמת, "דער חסידישער גארטל", בזה החזיקו יהודים עד נשימת אפם האחרונה.
אנחנו גם זכינו להכיר יהודים שניצלו, ששרדו את התופת, שעברו יסורים נוראים, ומהם שמענו, שהדביקות בספר השפת אמת, זה הדבר שחיזק אותם כל השנים.
והכרנו גם עם שרידי חרב, אודים מוצלים מאש, שעד יומם האחרון, בעוד נשמתם באפם, הם היו דבוקים בספר הקדוש הזה, לילה כיום, וזה היה מקור חיותם.
*
בפרט אותם קטעים נפלאים בפרשת אמור על הפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל", שם הכין השפת אמת משנה רעיונית מסודרת על העניין של קידוש ה':
"משמע שבמצוה זו של מסירות נפש לקדש שמו יתברך יכול אדם לתקן כל מה שנברא בעבורו".
השפת אמת אומר: הרי אנחנו מצווים "וחי בהם" – האם זו לא סתירה למצות קידוש ה'? אלא שזו החיות האמיתית והשלמה, תכלית בריאתו!
האם כל יהודי מסוגל לזה? אומר השפת אמת: בוודאי! אם אנחנו מצווים – משמע שיש בנו את הכוח!
"דהנה בני ישראל מצווין למסירות נפש על קדושת שמו יתברך. ובוודאי נמצא זה הכח בכל איש ישראל שיוכל לבטל כל הטבע".
איך באמת יש לבני ישראל את הכוח? על יד יציאת מצרים!
"כשהקב"ה הוציאנו ממצרים באותות ושינוי הטבע, כן יצאו נפשות בני ישראל מהנהגה הטבעית, ולכן יכולין למסירות נפש על קדושת שמו ית' מה שאי אפשר על פי טבע אנושי".
וכך עוד קטעים רבים בשפת אמת בהם יהודים נאחזו והחזיקו ושמרו על יהדותם!
*
סיפר החסיד ר' שמעלקע ליפשיץ שבהיותו במחנה ההשמדה הוא עמד בפני נסיונות קשים מאד ביהדות: בקדושה: במאכלות אסורות ובשמירת שבת, שזה היה הנסיון הקשה ביותר, הרי הנאצים לא התחשבו בכלום, היהודים נאלצו לעבוד בכפייה במשך שבעת ימי השבוע? אז מה עושים בשבת?
החליט שמלקע ליפשיץ הצעיר שהוא ישתמש בעצה של השפת אמת.
ומה היא העצה של השפת אמת?
על הפסוק ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת, אומר השפת אמת (תשא תרל"א) שיש קשר בין ימות החול ליום השבת: "ושמרו" – זה מלשון "ואביו שמר את הדבר" – להתכונן לשבת "ששומר ומצפה כל ימות החול אל השבת".
אומר השפת אמת: "ויוכל האדם למצוא גם בחול הארת שבת על ידי שמירת שבת".
והשפת אמת מוסיף: "לעשות את השבת, פירוש, למצוא בחינת השבת גם במעשה על ידי ושמרו".
אמר שמעלקע לעצמו: השפת אומר: תתכונן בימות החול לשבת! תעשה מעשים בימות החול לכבוד שבת
וכך הוא עשה:
בעוד שכל עובדי המחנה עשו מלאכתם רק כדי לצאת ידי חובה, התחלתי אני לעבוד במרץ ובשקידה, עשיתי את הכל בקפידה ובאיכות גבוהה.
כל מנהלי המחנה התפלאו, וגם היהודים מסביב התפלאו ואמרו לי: שמעלקע, מה אתה מוסר נפשך למען הנאצים? מה אתה משקיע כ"כ עבורם?
והנאצים גם הם התפלאו: הנה תראו, כך הם אמרו לכולם, פועל מסור לעבודתו.
אף אחד לא הבין, ואף אחד לא ידע את הסוד.
אבל אני ידעתי: הגיעה שבת ואז התרשלתי, לא עשיתי מלאכות דאורייתא, טענתי שאני לא מרגיש טוב, התחמקתי מעבודות מסוימות שהם יותר חמורות באיסורי שבת, והנאצים מתוך שידעו שאני פועל נאמן הניחו לי ולא הציקו לי על זה.
כך, עם השפת אמת הזה התחזקתי וקבלתי הדרכה בפועל.
ור' שמעלקע היה מוסיף ומספר תמיד איך הם התחזקו יחד בשטיקל של השפת אמת, בהם הם ראו עידוד וחיזוק.
*
והרעיון הזה של "לעשות את השבת" – להתכונן, לדעת שצריך בימים הרגילים להתכונן ליום השבת, מוביל אותנו לדבר עמוק:
אלו שהחזיקו באותם ימים קשים בשפת אמת, זו לא הייתה הבנה רגעית שבאה להם באותם הימים, במחנה ההשמדה, או בבונקרים שבגטאות.
זו הייתה תוצאה של "חיים" על פי השפת אמת! רק מי שתמיד חי את השפת אמת – הוא ידע לשלוף את השפת אמת המתאים!
כשחיים "שפת אמת" –יודעים להשתמש עם השפת אמת ברגעים הקשים שלא יבואו.
וזה מוסר השכל לכל יהודי ויהודי באשר הוא שם.
תחיה "שפת אמת" – ואז, אם יהיה צורך, יהיה לך מהיכן לשלוף את דברי החיזוק.
וזה מה שמלמד אותנו השפת אמת בפרשת מקץ (תרל"א):
"שיש ללמוד מפרשה זו להכין לעצמו בימים הטובים שנתגלה הקדושה בהם. לקבוע ההארות בלב היטב כדי להיות על ימי הרע כשהקדושה נסתרת. וכמ"ש ביום טובה היה בטוב, פירוש, היה לקבוע ההארה בגוף האדם. וביום רעה ראה עתה איך להתנהג אח"כ. כי קודם כל נסיון – יש הארה איך ללמוד על אחר כך".
*
יש שפת אמת מפורסם מאד, מה שמובא בפרשת ואתחנן (תרנ"ו) על המצוה שכל יהודי מצווה בה: "ואהבת את ה' אלהיך". כותב שם ה"שפת אמת": ומה מאוד צריך איש ישראל להתפעל בזו המצוה ואהבת. שהקב"ה שרם ונעלה מכל, מבקש מאיש ישראל לאהוב אותו. והוא פלא בעיני המלאכים ושרים העליונים. והכל בעבור שאנחנו משוקעים בעוה"ז השפל ורצונו ית"ש שיעזוב האדם הבלי עולם ויתדבק באהבתו ית"ש.
הסבא רבי ישראל יצחק היה אומר, בשעתו כאשר השפת אמת אמר את הדיבורים הללו, כל פולין רעשה על הדברים הנפלאים, וגם שנים לאחר מכן, הדברים הללו עשו רעש עצום, עוררו את הלבבות, אנשים היו אש להבה וחיו עם דברי השפת אמת הללו, "והוא פלא בעיני המלאכים ושרים העליונים".
*
מספרים שבחתונה של ר' יצחק, המכונה ר' איטשע רבינ'ס, בנו של הרבי האמרי אמת, בקיץ של שנת תרס"ד, נסע הסבא השפת אמת לחתונה שהתקיימה בכפר סקריטשין. במשך הנסיעה הארוכה, ישב לידו נכדו הרבי הבית ישראל, שהיה אז כבן שבע שנים, והשפת אמת למד אתו.
הבית ישראל סיפר שבכל כפר שהתקרבו לתחומו, נקבצו ובאו תושבי המקום, כדי לחזות בפני קדשו של הרבי.
בעל העגלה תמיד ניסה שלא יעכבו את הרבי, ונסע במהירות.
אך באחד הכפרים התעקשו בני המקום וחסמו את הדרך. כולם התקהלו סביב העגלה.
ואז ניגש כפרי אחד, איש פשוט, התקרב אל השפת אמת, הושיט את ידו והכריז בקול:
"שלום עליכם רבי".
שאל אותו השפת אמת: "וואס האסטו פון מיר געלערנט, אז דו רופסט מיר רבי?" [-מה למדת ממני שאתה קורא לי רבי].
כי אכן כדי להתקשר אל הצדיק – צריך ללמוד ממנו.
ויש כאן נקודה נוספת והיא מהותית עבורנו:
מכלל לאו אתה שומע הן: אם מי שלא למד ממנו – לא יכול לקרוא לו רבי! מי שלמד ממנו, מי שלומד בספרי שפת אמת – הוא בוודאי יכול לקרוא לו רבי!!!
להיות חסיד של השפת אמת – זה רק בדרך אחת: ללמוד ממנו! ללמוד בספריו, ואז מתקשרים אל הצדיק.
*
כידוע השפת אמת כמעט ולא יצא מהעיירה גור.
רק במקרים מאוד מסוימים ונדירים יצא השפת אמת.
אומרים גם שזו הסיבה שאין תמונות מהשפת אמת.
פעם אחת יצא השפת אמת והיה עליו לעבור באחת העיירות.
אמר הרבי השפת אמת לבני הבית שברצונו לבקר אצל רב העיירה שהוא היה ידוע כתלמיד חכם גדול.
אחד מבני הבית הקדים ונסע לפני הרבי בכדי לתאם את הביקור, להודיע שהרבי מגיע.
הוא מגיע לבית, והוא מרגיש ריח מר וקשה מאוד בקדמת הבית,
באותם ימים קשים לא היה כסף, בוודאי לרבנים לא היה כסף, הם הרי לא עסקו במסחר, והמשכורת המצומצמת שקיבל עבור משרת הרבנות, לא הספיקה לצרכי הבית.
הרבנית של אותו רב הייתה מוכרת זפת ונפט בחדר החיצוני של הבית, החדר הסמוך לרחוב, ומזה היה להם עוד פרנסה.
אותו שליח של הרבי שתיאם את הביקור גם ליווה את השפת אמת לבית של הרב,
והשליח חשש שמא הריח הרע של הזפת והנפט יפריע לשפת אמת. מה הוא עשה? הוא סיבב את הדרך והכניס את הרבי אל הבית בדלת האחורית.
השפת אמת היה בבית של הרב במשך זמן מסוים והם דברו בדברי תורה וחסידות.
כשעמדו לצאת, והשפת אמת ראה שזו הדלת האחורית, הוא לחש ושאל את המלווה:
מדוע מוליכים אותי מסביב?
נענה אחד ואמר: כדי שלא יפריע לרבי הריח של הזפת והנפט שמוכרים כאן.
נענה הרבי ואמר: לא ולא, נצא בדרך הרגילה!
וכשהוא עברו דרך החדר, אשר שם היו מונחים הנפט והזפת, הגיב ואמר:
"לא הרגשתי שם שום ריח רע, לא הרחתי בבית הזה כי אם ריח של תורה".
*
זה סיפור נפלא שמלבד שזה מראה על דקות הרגשתו של הרבי בבין אדם לחבירו, הרי שזה רגש מיוחד "בצערן של תלמידי חכמים".
הרי אותו רב גר עם הנפט והזפת!
אותו רב נאלץ להתמודד עם הריח הקשה הזה דבר יום ביומו.
האם זה לא מפריע לו? בוודאי שזה מפריע לו! זה קשה לו!
אמר רבינו השפת אמת: בא נהיה נושאים בעול יחד אתו! האם נתחמק מהריח? מה פתאום! נעבור שם, והרבי אף טרח לומר שאין כאן ריח רע, כי אם ריח של תורה, ביודעו שהדברים יגיעו לאוזני הרב ובכך יהיה לו תנחומין פורתא, קצת הקלה בסבל שלו
זו הרגשה דקה, של "משכיל אל דל".
*
אבל יש כאן גם רעיון עמוק, שהוא מופיע במשנת השפת אמת:
על הפסוק (בראשית כז כז): "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'", אומרים חז"ל שהאמת היא שאין ריח יותר נורא מהריח של העיזים, והרי יעקב אבינו בא ועל הידיים שלו היו העורות של גדיי העיזים? איך הגיע כאן ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. אומרים חז"ל, רש"י מביא את זה, שנכנס עם יעקב אבינו ריח גם עדן, וזה מה שיצחק אבינו הריח!
שואל הרבי השפת אמת שאלה עצומה:
אם יצחק אבינו הריח ריח גם עדן, אז מדוע נאמר בפסוק: וירח את ריח בגדיו? הרי הבגדים שלו שהיו מעורות גדיי עיזים זה ריח נורא ואיום. את זה הוא לא הריח. הוא הריח ריח גן עדן. אל תכתוב: וירח את ריח בגדיו, תכתוב שהוא הריח ריח גן עדן.
שאלה נפלאה!
מסביר השפת אמת (פרשת תולדות תרמ"ז)
שהאדם בעולם הזה קונה לעצמו מלבושים לנשמה. איך? בזוהר הקדוש נאמר, כך מביא השפת אמת, "שע"י התורה זוכין למלבוש הרוח בגן עדן. ועל ידי מעשים טובים זוכין למלבוש הנפש. ועל ידי מחשבה ורצון זוכין למלבוש הנשמה".
למעשה אלו הם מלבושים לעולם הבא, לגן עדן.
אבל צדיק אמיתי זוכה להארה של המלבושים האלו גם בעולם הזה.
אומר השפת אמת:
זה הכוונה "וירח את ריח בגדיו" יצחק אבנו הריח את הבגדים האמיתיים של יעקב, לא את הדברים החיצוניים, המלבושים של העולם הזה, הוא ניסה לראות איזה מלבושים יש לו בעולם הבא, והוא הריח! הוא הריח ריח גן עדן, כריח שדה אשר ברכו ה'! והוא הבין שיעקב אבינו דבוק בשורש, ולכן הוא בירך אותו.
זה גם מה שהיה עם השפת אמת!
השפת אמת לא הריח את החיצוניות, השפת אמת לא הריח את הריח הרע של הזפת והנפט.
השפת אמת הריח ריח שדה אשר ברכו ה'.
ריח של תורה!
*
אחי ורעי, אנחנו נמצאים בזמנים קשים
ה' יעזור שזה יסתיים במהרה
יש זפת ונפט בחוץ, ועדיין לא מתכנסים בבתי כנסיות כמו בעברעדיין, עדיין יש קשיים להתאסף בישיבות ובחיידרים,
צריך לעבור דרך הזפת והנפט ולהריח רק תורה,
זו משימה קשה.
יש על זה ממש שפת אמת עמוק ונפלא ביותר:
כתוב בפסוק במשלי (ג טו): 'יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ'.
דורשים חז"ל בהוריות (יג)
"יקרה היא מפנינים – מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים".
אומר השפת אמת (פרשת נשא תרמ"ב) מה העומק בזה?
המשנה אומרת במסכת אבות (פ"ד מט"ז):
"רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין"
נכון שהעולם הבא הוא הטרקלין, והעולם הזה הוא הפרוזדור,
"מכל מקום יקר וחביב לפניו עסק התורה בחוץ בפרוזדור, מהכניסה להטרקלין".
הקב"ה יותר רוצה את הפרוזדור מהטרקלין.
למה?
אומר השפת אמת:
"לעשות רצונו יתברך בעולם הזה הוא השליחות והמכוון שרוצה הקב"ה מאתנו, וצריך להיות יקר בעינינו זאת מכל המדריגות".
נכון שיש מדרגות גבוהות, נכון שיש השגות, טרקלינים וארמונות, אבל הקב"ה רוצה מאיתנו את הפרוזדור, שם אתם מצויים ושם אני רוצה את העבודה שלכם.
והפרוזדור לא דומה לטרקלין, שם יש זפת ונפט, ושם צריך להתגבר ולהריח ריח של תורה.
וכהיום הזה, דחו אותנו מפרוזדור פנימי לפרוזדור יותר חיצוני!
אנחנו רואים מציאות של לימוד ותפילה בחצרות ובמבואות, בחצרות בית ה', מנייני חצרות, מנייני חניונים, כל האופנים וכל הסוגים.
וכמובן שזה קשה בהרבה, אי אפשר להשיג את כל המדרגות וההשגות כמו שאפשר בזמנים רגילים.
יש זפת ונפט, יש ריח רע.
אבל זה צריך לזכור תמיד: אנחנו צריכים לעשות את השליחות כפי איך ששולחים אותנו,
שוב נזכור את הלשון של השפ"א:
"לעשות רצונו יתברך בעולם הזה הוא השליחות והמכוון שרוצה הקב"ה מאתנו, וצריך להיות יקר בעינינו זאת מכל המדרגות".
ברוך ה', זה לא במצב של ימי המלחמות הקשים שיהודים התחזקו עם השפת אמת, אבל זה מלמד אותנו שבכל רגע קשה – אנחנו יכולים לקבל חיות וחיזוק מהשפת אמת: לדעת מה השליחות שלנו ולזכות לעשות אותה כראוי, כן יזכנו השי"ת.