"כי תצא למלחמה… וקראת אליה לשלום"
יש אנשים שניגשים לחודש אלול בקיצוניות יתרה, סוגרים עצמם מכל העולם ופוסקים מלאכול ולשתות ולישון ולדבר ולנשום וכו'.
על זאת המליץ ה'שפת אמת' וכתב (פרשת שופטים תרמ"ב) על הפסוק (דברים כ, י) 'כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום': עיר הוא האדם (כמו שאמרו בגמ' [נדרים לב:] 'עיר קטנה ואנשים בה מעט, זה הגוף'). כשתבוא ללחום בזה הגוף שמשך אותך לעשות דברים שלא כרצון ה' כל ימות השנה, היזהר והישמר שלא להכריז על גופך מלחמה לפני שתקדים לקרוא לו לשלום, כי זו דרך המלחמה עצמה, לקרוא לו תחילה לשלום.
'והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך' (שם, יא). ביטוי השלום הוא, שהוא מוכן לתת לך מס. כך צריך ללחום עם הגוף. הלו, ר' גוף נ"י, אינני בא לבטל אותך לגמרי באלול, באופן של 'לא תחיה כל נשמה', אלא אתן לך לחיות, כמו שאמר הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע: 'אלול בגימ' אכיל"ה עם הכולל', אלול אינו בגימ' צום, אע"פ שכתב המטה אפרים שהיו נוהגים להתענות.
ביאר ה'שפת אמת' שתבקש מס מכל אכילה, זו דרך השלום עם הגוף. היצר טוב רוצה לכבוש את הגוף, אל תשעבד את כל הגוף בבת אחת, כי אז ימרוד בך הגוף ויבלבלך כליל, אלא תחילה תדרוש לשלום, תבקש מס, ובסוף תצליח לכבוש אותו לגמרי. ולכן בכל מעשה ופעולה תן חלק להקב"ה, לא לעצמך. חלק מהאכילה להקב"ה, חלק מהשינה להקב"ה, וכן בכל מעשיך וענייניך.
אע"פ שבשו"ע (או"ח סי' רלא) כתוב שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אין זוכים לכך בבת אחת, היהפוך 'געציל שמן' למהר"א מבעלזא בין לילה אחת? כך לימדונו רבותינו הקדושים שיתחיל האדם לאט לאט, בכל סעודה ייתן חלק מס להקב"ה לזכור את מציאות השי"ת שמחיה את הטעם והאכילה. וכן תענית דיבור לזמן כלשהו וכדו'. זו הדרך של לכתחילה. ואם היה שלום תענך ופתחה לך, והיה כל העם הנמצא בה, היינו שבסוף תזכה לכבוש את הכל בשלימות.
(מתוך 'ממשקה ישראל', פנינים יקרים משיעוריו הנפלאים של הרה"ח ר' מנשה ישראל רייזמאן שליט"א)