יום שני י"א באב תשע"ח
הוסיפו תבלין לסיר שעל האש בשבת – האם התבשיל נאסר?
'כלי ראשון', דהיינו הכלי שבו התבשל מאכל או משקה מכוח האש, בין אם עמד מעל האש בשעת בישולו, ובין אם עמד לצד האש – יש כוח בתבשיל שבתוכו לבשל מאכל אחר אפילו לאחר שהרחיקוהו מהאש, כל עוד הוא חם במידה ש'היד סולדת בו'; ואסור להניח בו מאכל בלתי מבושל. ועירוי מכלי ראשון מבשל 'כדי קליפה', דהיינו את השכבה החיצונית של המאכל שמערים ממנו עליו.
ובהנחת המאכל בכלי ראשון – אסור המאכל באכילה בדיעבד, כדין 'מעשה שבת' (ראה שולחן ערוך לעיל, א). וכן בעירוי – אסורה השכבה החיצונית באכילה. אולם, אם המאכל היה אפוי או צלוי, למרות שאסור לבשלו, אינו נאסר בדיעבד, כיון שיש הסוברים שאין איסור בבישולו.
ואם הוסיף לתבשיל שבכלי ראשון תבלין בלתי מבושל, והתבשיל לא היה מתובל כלל קודם לכן; או אף אם התבשיל היה מתובל קודם לכן, אלא שכמות התבלין שהוסיף בשבת יש בה כדי לתבל את התבשיל בפני עצמה – נאסר התבשיל באכילה; אך אם התבשיל היה מתובל, ואין בכמות התבלין שהוסיף כדי לתבל את התבשיל בפני עצמה – יתכן שאינו נאסר.
[שו"ע שיח, ט-י, משנ"ב עג-עד, וביה"ל ד"ה ואם, וד"ה אסור; ביאורים ומוספים דרשו, 78; וראה שם, 79]
מדוע אסור להניח בשבת על האש מאכל בלתי מבושל על דעת להסירו לאלתר?
תבשיל המונח ב'כלי ראשון', אך כבר אינו חם במידה ש'היד סולדת בו', אין בכוחו לבשל מאכל אחר. ותבשיל שהעבירוהו ל'כלי שני' – אף אם היד סולדת בו, אין בכוחו לבשל ככוח כלי ראשון; אולם, מכיון שאין אנו בקיאים במידת כוח הבישול של כלי שני ביחס לכל מאכל, אסור להכניס אף לכלי שני כל מאכל בלתי מבושל; ובדיעבד אין המאכל נאסר באכילה.
ומים ושמן, מפורש בדברי רבותינו ז"ל שאין בכוח כלי שני לבשלם, ולכן מותר לכתחילה לשופכם לכלי שני. ו'דבר גוש', כלומר, מאכל גּוּשִׁי – יש אומרים שיש בכוחו לבשל ככלי ראשון אף כאשר הוא מונח בכלי שני; ולכן אסור, לדוגמה, לבזוק על מאכל כזה תבלין בלתי מבושל.
וכלי ראשון העומד על האש, אסור להניח בתוכו אף דבר מבושל, כיון שנראה כמבשל; וכל שכן שאסור להניח בתוכו מאכל בלתי מבושל, אף אם יש בכוונתו להסיר את הכלי מהאש לאלתר, ואין סיכוי שמאכל זה יתבשל ללא חום האש, וכגון בשר בקר – כיון שיש לחשוש שישכח להסירו מהאש, ויעבור על איסור בישול דאורייתא.
[שו"ע שיח, ט, משנ"ב סד-סה, שעה"צ צה, וביה"ל ד"ה אסור]
האם יש איסור בישול בסוכר מבושל?
נחלקו רבותינו ז"ל בגמרא בנוגע למלח: יש אומרים שהוא 'קְשֵׁה הבישול' עד שגם 'כלי ראשון' (שאינו עומד על האש) אין בכוחו לבשלו; ולמרות שהוא נמוח, אין לכך קשר לבישול, שהרי אף במים קרים הוא נמוח. ויש אומרים שהוא מ'קַלי הבישול' עד שאף 'כלי שני' יש בכוחו לבשלו. דעת רוב הפוסקים כדעה הראשונה, שאין בכוח כלי ראשון לבשלו, וכן פסקו השולחן ערוך והרמ"א; אך יש שפסקו כדעה השניה, שאף כלי שני יש בכוחו לבשלו, וכתב הרמ"א שרצוי להחמיר. ויש אומרים שבכלי שלישי ניתן להקל.
ומלח מבושל, וכן סוכר מבושל, אין בהם עוד איסור בישול, ומותר להניחם אף בכלי ראשון. אך יש שפקפקו בהיתר זה, אם משום שלדעתם כאשר הם נמסים בתבשיל החם נשלם בישולם במידה מסוימת, ואם משום שהם נעשים נוזליים בהתערבם בתבשיל החם, ודינם כתבשיל נוזלי שהצטנן, שיש בו איסור בישול. ורצוי להחמיר, ולא להניח אף מלח וסוכר מבושלים כי אם בכלי שני, ואף שלא לערות עליהם מכלי ראשון. ויש שהורה להחמיר אף בכלי שני כאשר חום התבשיל שבתוכו הוא במידה ש'היד נכוית בו'; ויש שהורה שעל 'דבר גוש' (ראה לעיל) ניתן לכתחילה להניחם.
[שו"ע שיח, ט, משנ"ב סז ו־עא; ביאורים ומוספים דרשו, 83, 85 ו־86]