השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם מותר לטלטל שעון בשבת?
מה טעם האוסרים לטלטל בגד שעטנז בשבת? מדוע 'מניפה' להבריח זבובים נקראת כלי שמלאכתו לאיסור? האם מותר ללמוד בספרי חכמות בשבת? ובמה נחלקו השו"ע והרמ"א בעניין שימוש במטאטא? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"ח סעיף מ"ו - סעיף נ"ב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אסור לאדם לשאת תחת אציליו את הזרע של תולעי משי, ושני טעמים בדבר, ראשית משום שזה אסור בטלטול, ועוד, כיוון שעי"ז שמחזיק את זה תחת אציליו, הוא מחמם את הזרעים של התולעים, והם בוקעים מתוך הזרע, ויש בזה איסור של מוליד, ואע"פ שאינו מתכוון לכך, בכ"א זה פסיק רישא, ואסור.
יש אוסרים לטלטל בגד שעטנז, ומבאר המ"ב את טעמם, שכיוון שאסור ללבוש בגד כזה, ממילא הוא מוקצה מחמת גופו, אבל יש מתירים, והטעם מבאר המ"ב, שמ"מ זה מלבוש ויש עליו עדיין תורת כלי, והעיקר כסברא ראשונה שאסור.
מותר לטלטל בשבת מניפה כדי להבריח זבובים, וכתב המ"ב, שיש לזה דין של כלי שמלאכתו לאיסור, אבל הדבר צ"ב, איזה איסור יש בזה שמפריח הזבובים? ומובא בהערות למ"ב 'דרשו' בשם 'שבט הלוי' (ח"ד) שתמה, מדוע אין דינה של מניפה זו ככלי שמלאכתו להיתר והרי היא מיועדת להבריח זבובים? ומובא בשם ספר 'אז נדברו' (ח"ט סי' כ"ב) שמדובר במניפה המיועדת בימות החול להרוג בה זבובים, ולכן היא כלי שמלאכתו לאיסור.
מכבדות (מטאטא) שמכבדים בהם את הקרקע מותר לטלטלם, והשאלה היא האם מותר לטלטלם כדין כלי שמלאכתו להיתר שמותר לטלטל אותו גם שלא לצורך גופו ומקומו, או רק כדין כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו רק לצורך גופו ומקומו? ומביא המ"ב, שזה תלוי במח' השו"ע והרמ"א לקמן בסי' של"ז ס"ב, לשו"ע שמתיר לכבד קרקע מרוצפת, ממילא המכבדת הזאת נחשבת לכלי שמלאכתו להיתר, אבל לרמ"א שאוסר לכבד קרקע ואפילו קרקע מרוצפת, המכבדת נחשבת ככלי שמלאכתו לאיסור, ואמנם מותר לטלטל אותה ככל כלי שמלאכתו לאיסור, והיינו, לצורך גופו ומקומו.
הרשב"א מתיר לטלטל 'אצטרלוב' (כלי שחוזים בו בכוכבים) בשבת, וכן ספרי החכמות, ולרמב"ם יש להסתפק בדבר, ומבאר המ"ב, דהיינו מה שכתוב לעיל בסי' ש"ז סי"ז שאסור ללמוד בשבת בספרי חכמה וכן להביט באצטרלוב, א"כ לשיטתו הוא הדין שאסורים בטלטול, ומסתפק השו"ע, האם מותר לטלטל אותם בשבת כדין כלי שמלאכתו להיתר, או שהם אסורים בטלטול, ומכריע הגר"א, שגם לרמב"ם זה מותר בטלטול, ופוסק כהרשב"א שמותר ללמוד בספרי חכמה ולהביט באצטרלוב בשבת.
שעון חול דהיינו, כלי שממלאים בו חול והחול יוצא דרך חור בתחתית הכלי, ועשוי קווים קווים לשער בו השעות, שכאשר החול מגיע לקו מסוים יודעים שכך היא השעה, או שעון ממין אחר כגון שעשוי חוליות חוליות להכיר בו השעות כשהצל מגיע לאיזה חוליה, יש להסתפק האם מותר לטלטל שעונים כאלו בשבת, ומבאר המ"ב, כיוון שזה דומה למדידת הזמן או הצל, וזה בכלל כלי שמלאכתו לאיסור שהרי אסור למדוד בשבת, ובכ"ז מסקנת המ"ב שבשעון שלנו יש להתיר ודווקא הקטנים, אבל הגדולים אסורים בטלטול, והטעם, מבואר בהערות למ"ב 'דרשו', בשם החזו"א (או"ח סי' מ"ג סקי"ז) שהאיסור לטלטל שעונים גדולים הוא כיוון שהוא קובע להם מקום והם לא ניידים, ומה שהשעון שלנו מותר בטלטול ושעון של זמנם אסור בטלטול מבואר בשם הגרש"ז בספר 'מאורי אש' ששונה שעון המצוי בזמננו משעון חול, כיוון ששעון חול היו משתמשים בו על פי רוב רק בעשיית מלאכה, ולכן היה נחשב ככלי העשוי למדידת עניינים של חול, משא"כ השעון של זמננו שעשוי לידיעת השעה בלבד, ולכן מותר בטלטול בשבת.
מוקצה לעשירים הוי מוקצה ואפילו עניים לא מטלטלים, ומבואר במ"ב, שדבר שעשירים מקצים מדעתם, כגון שיירי מטלניות שאין בגודלם ג' על ג' טפחים ויש בהם יותר מג' על ג' אצבעות, העשירים לא משתמשים בו, והעניים משתמשים בו, הדבר תלוי בדעת בעה"ב, ואם בעה"ב עשיר, כיוון שבעיניו זה לא חשוב ומקצה אותם מדעתו, זה מוקצה לכולם ואפילו לעניים שאינם בני ביתו, אבל אם הוא עני, ובעיניו זה חשוב, מותר גם לעשירים להשתמש בהם ורק לעשירים הנמצאים בביתו, ומוסיף המ"ב, שזה הכל כאשר זה מוקצה מחמת עצמו, ואז אפשר לומר שאם זה מוקצה ביחס לבעה"ב זה מוקצה לכולם, אבל דברים שהם לא מוקצה לכל העולם, אלא בעה"ב אסר על עצמו את אותו חפץ, זה לא נחשב למוקצה ביחס לכולם, אא"כ אסר את החפץ לכל העולם, שאז כל העולם אסורים להשתמש בו.