יום רביעי כ"ט אלול תשע"ז
איסור 'הטמנה' וטעמיו – בשבת ובערב שבת
בעבר נהגו – ויש הנוהגים גם כיום – 'להטמין' תבשיל לאחר בישולו בדבר השומר את חומו, כגון כריות ושמיכות. וחכמינו ז"ל אסרו לעשות זאת בשבת עצמה – ואף כשמטמין בדבר שאינו מוסיף חום כי אם שומר חום – מחשש שבשעה שיבוא להטמין ימצא שהתבשיל כבר הצטנן וישוב ויחממו בשבת, ויעבור על איסור הדלקת אש או איסור בישול. וב'בין השמשות' שבכניסת השבת – אין איסור הטמנה, כיון שבשעה זו בדרך כלל התבשילים רותחים, ולא קיים החשש הנ"ל. ובדבר המוסיף חוֹם – אסרו להטמין לשבת אפילו בערב שבת, מחשש שיטמינו – כפי שהיה נהוג אז – באפר שמעורבים בו גחלים, ויטעו ויבעירו את הגחלים בשבת במקרה שהתבשיל יצטנן, כדי לחממו. [שו"ע רנז, א, ומשנ"ב א, ג ו־ה]
האם צריך להוציא את התבשיל מ'הטמנה' שנעשתה מאליה בשבת?
מי ש'הטמין' תבשיל בערב שבת לצורך שבת בדבר המוסיף חוֹם – צריך להוציא את התבשיל מההטמנה לפני כניסת השבת. ואם לא הוציאוֹ בערב שבת, צריך להוציאו בשבת, כיון שחכמינו ז"ל אסרו גם את עצם המצב של ההטמנה, ולא רק את פעולת ההטמנה, מפני החשש האמוּר, שיעשה מלאכה בשבת כדי להגביר את החוֹם. אולם, במקרה שההטמנה נעשתה מאליה בשבת, יתכן שאין חיוב להוציא את התבשיל. ואם הטמין בשבת עצמה בדבר שאינו מוסיף חוֹם כי אם שומר חום – יש אומרים שאין חובה להוציאו, משום שהחשש הוא רק שבשעה שיבוא להטמין ימצא שהתבשיל צונן ויחממו על האש, כנ"ל, ולכן לא אסרו אלא את פעולת ההטמנה, ולא את מצב ההטמנה. [משנ"ב רנז, ו; ביאורים ומוספים דרשו, 8]
מתי לכל המאוחר צריך לסגור את החנויות בימי שישי?
בהיות עם ישראל על אדמתו, נהגו לתקוע שש תקיעות בסמוך לשבת, כדי להפריש את העם מעשיית מלאכה. ואף לאחר החורבן, היו שנהגו להכריז כשעה או חצי שעה לפני שקיעת החמה, שיש להתכונן לשבת. ובערים גדולות, בהן קשה להכריז ממקום אחד באופן שישמעו כל בני העיר, היו שייסדו חבורות מיוחדות של אנשים שסובבו ברחובות וזירזו את בעלי החנויות לסוגרן, והזכירו לכלל הציבור להתכונן לשבת ולהדליק נרות בזמן. (וכן נהוג בימינו במקומות רבים, להפעיל צופר מיוחד סמוך לזמן הדלקת הנרות). ולבעלי החנויות, ראוי לסגור את חנותם כשעה או שעה ורבע לפני השקיעה לכל המאוחר, כדי למנוע מצב שבו יימשכו הקניות עד השקיעה. [שו"ע רנו, א, ומשנ"ב א-ב]