הרב צבי וינברג
"וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" (במדבר כ"ח, ד') ביחזקאל (מו,יג – הפטרת פרשת החודש) כ' "וכבש בן שנתו תמים תעשה עולה ליום לה' בבקר בבקר תעשה אתו" והעיר הרד"ק שם שלא הוזכר את תמיד של בין הערבים ולכן כ' "נראה שלא יעשה לעתיד אלא עולת הבקר".
וכ"כ ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל ב'אהבת יהונתן' (שם), וז"ל, "דהנה תמיד של שחר מכפר על הרהורי הלב, ותמיד של בין הערבים על טעותו בגירסא שלמד בלילה דלא איברא לילה אלא לגירסא, אך לעתיד יקויים (זכריה יד,ז) "והי' לעת ערב יהיה אור", ולא יוצרכו לתמיד של בין הערבים רק לתמיד של שחר לכפר על הציצם בשכינה שזה יהיה חטאם לעת"ל כנ"ל", עכ"ל.
וכ' החיד"א במדבר קדמות (מערכת ת' אות ג') בשם "מעשה רקח" שלכך קרא רבינו הקדוש המסכתא "תמיד" בל' יחיד ולא "תמידין", לרמוז לעתיד בבית השלישי שלא יש כי אם תמיד אחד.