היום נלמד: ברכה על גרגרי דגן
יום שני כ"ט באדר תשע"ז
האם קיימת ברכה אחרונה כזו: "על האדמה ועל פרי האדמה"?
אין חשיבות למיני דגן אלא כשהם נאכלים בצורתם החשובה, כלומר, מאפה או תבשיל. אך הכוסס גרגירי דגן הראויים לאכילה בעודם שלֵמים, שלא נחתכו ולא נטחנו - מברך 'האדמה', כיון שאין זו דרך אכילת הדגן, ובאופן זה אינו חשוב יותר ממינים אחרים; ואף שבאכילת פרי שלא כדרך אכילתו מברכים בדרך כלל 'שהכל', שונֶה הדבר במיני דגן, מפאת חשיבותם. והברכה האחרונה היא 'בורא נפשות', אך יש מהראשונים שהסתפקו בדבר, ולדעתם יתכן שהיה ראוי לברך "על האדמה ועל פרי האדמה"; ולכן ראוי שלא לאוכלם אלא בתוך סעודת פת; ויש שכתב שאין זה אלא הידור. [שו"ע ד, משנ"ב טו, יז ו־יח; ביאורים ומוספים דרשו, 9 ו־13]
מה מברכים על גריסים שב'חמין' או במרק?
כאמור, הכוסס גרגירי דגן בשלֵמותם, מברך 'האדמה'; אולם, גרגירים שנחתכו והתבשלו, או גרגרים שלֵמים שנמעכו היטב בבישול, או שנדבקו (מעט) יחד על ידי הבישול, כמצוי בגריסים שב'חמין' - ברכתם 'מזונות'. ואף גרגירים שלא חולקו לחלקים, והוסרה קליפתם ויחד עמם הוסר חלק מכל גרגיר, כמצוי ב'גריסי פנינה', והתבשלו - המברך עליהם 'מזונות' אף כשלא נדבקו ונמעכו, כמצוי במרק גריסים, אין למחות בידו. וגרגירים שהוסרה קליפתם בלבד, ונותרו בשלֵמותם, והתבשלו, וכן גרגירים שלא הוסרה קליפתם, והתבשלו ולא נמעכו בבישול אלא מעט - ספק אם ברכתם 'מזונות' או 'האדמה', וראוי לאוכלם רק בתוך סעודת פת. [שו"ע ד, משנ"ב טו, ושעה"צ יח; וראה שעה"צ ט]
מה מברכים על 'שלוָה' ועל פריכיות חיטה?
גרגירים שצורתם או טעמם השתנו באמצעות חוֹם ואֵדי חום, נחלקו הפוסקים אם ברכתם 'מזונות', 'האדמה' או 'שהכל'. נדון זה מצוי בימינו במגוון מאכלים, ובהם: 'שַׁלְוָה', העשויה מגרגרים המותפחים בחוֹם; 'פריכיות' של מיני דגן ואורז, העשויות מגרגרים שהתפקעו בחוֹם ואחר כך הולחצו והודבקו יחד לצורה מסוימת; 'גרנולה', העשויה מגרגרים קלויים, או מגרגרים שהתבשלו במשך זמן קצר באֵדים; וכן ממתקים שונים העשויים מגרגרים המודבקים יחד באמצעות חוֹם. וקמח דגן שיש הנאה באכילתו, לכל הדעות ברכתו 'שהכל', אולם קמח מצה ופירורי לחם - ברכתם ה'מוציא'. [שו"ע ה, ומשנ"ב יט ו־כא; ביאורים ומוספים דרשו, 10, 14, 15 ו־21]