הרב ישראל ליוש
"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שמות כ"ב, כ"א)
יסוד גדול בעניין התפילה, למד מכאן הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל. אינו דומה אדם, המתפלל לה' כאשר באה אליו צרה, וחוץ מתפילתו הוא גם פועל בשאר דרכי השתדלויות כדי למצוא מזור לצרתו, לאדם שאינו פונה למגן אחר מלבד בורא העולם. הוא מתפלל אליו מעומק לבו ומשליך אליו את כל מאוויו. הוא אינו סומך על אף שליח אחר שיושיע אותו ממצוקתו.
והביאור בזה הוא, כי כאשר הוא פונה אל כמה מושיעים, ומנסה כמה מיני השתדלויות, ואחד מהם הוא גם פניה ותפילה לקב"ה – הקב"ה יעזור לו, אבל מעט, כחלק מעוזרים רבים. אך כאשר הוא פונה רק אליו, ואינו בוטח באף מושיע אחר – עזרתו של הקב"ה תהיה מלאה ומושלמת, כי הרי אין עוד מלבדו.
והאמת, שכך היא גם דרך בני האדם. כאשר עני מחזר על הפתחים ופונה לעזרה אצל כל מי שנקרה בדרכו, כל אחד יתן לו מעט, ופרוטה לפרוטה מצטרפת. אך אם לא יפנה לאף אדם, מלבד עשיר אחד שהוא אוהבו וקרובו, ועשיר זה יודע שידידו הנזקק פונה רק אליו מתוך קרבתו אליו, ואינו פונה לאחרים, מתוך בושה, בוודאי יתן לו מתנה גדולה, כי העשיר יודע שהעני שם את מבטחו רק בו.
תפילה כזו – אומר הגר"ש פינקוס זצ"ל – כאשר היא באה בהתבטלות גמורה, הרי היא כאילו אומר האדם להקב"ה: 'כל ישועתי ממך, רק אתה יכול לעזור לי', וחזקתה שהיא נענית יותר.
כזו היתה תפילתו של חוני המעגל, כאשר עג עוגה ועמד בתוכה ואמר: 'רבונו של עולם, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך', במעשה זה, אמר לקב"ה, אין אני כמחזר על הפתחים שפונה לכמה מושיעים, ובכללם גם אליך, אני קובע בשבועה שפנייתי היא רק אליך, כי רק אתה מושיעני!
לכן, שומע הקב"ה לצעקתם של היתום והאלמנה, כי הם שמים את מבטחם רק בו, אין להם עוד מי שיכול לעזור להם, בודדים הם בעולם, אין להם לאן לפנות. לפי זה – מסיים הרב פינקוס – מדויק היטב לשון הפסוק: 'כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו', 'צעק יצעק' – פעמיים, דרכו של המתפלל הרגיל לצעוק פעם אחת, אם אין הקב"ה עוזרו – יפנה לעצות אחרות. אבל העני והאלמנה יצעקו עוד ועוד עד שיושיעם, כי מלבדו יתברך, אין להם מושיע.
•••
בתו של חסיד אחד הגיעה לפרקה, וכיון שלאביה הרש לא היה כל, התבגרה הנערה ולא מצאה שידוך להקים עמו את ביתה. בצר לאביה פנה אל רבו האדמו"ר. שמע האדמו"ר את צרתו וכתב מכתב לעשיר גדול המתגורר במרחק רב מעיירתם, ובו הוא פונה אליו בבקשה אישית לתמוך בתלמידו ולתת לו מתנה הגונה, למען יוכל להשיא את בתו המתבגרת.
שמח החסיד על המכתב, ולמרות שהיתה זו דרך ארוכה עד לעיירתו של העשיר, לא שת ליבו לכך, סמוך היה ובטוח כי לא ישיב פניו ריקם, אחר פניה נרגשת כל כך של האדמו"ר. אך לא כך היו פני הדברים. העשיר אמנם קרא את המכתב בריכוז רב, אך פטר את העני בכמה פרוטות, וסגר בעדו את הדלת. התפלא החסיד עד מאוד, וכי זו היא תגובתו לבקשה אישית של האדמו"ר?
הוא נעצב על לבו, 'כל כך טרחתי לבוא עד לכאן, ובטוח הייתי שאוושע, מה יהיה על בתי? האם תשב בבית עד שילבינו שערות ראשה?!' שקוע בהרהוריו וביגונו, פסע ברחוב הסמוך אל הבית, הוא הבין כבר כי מכאן לא תבוא הישועה, ובלבו נשא תפילה חרישית לבורא העולם שיעזור לו ויושיעו, ובמהרה יראה את בתו מקימה בית נאמן בישראל.
לפתע הוא שומע קריאות מבית העשיר, המשרת קרא לו לשוב. העשיר הוציא מכיסו חפיסת שטרות מכובדת ונתן לו במאור פנים: "הא לך לחתונת בתך", וסיים בברכה "שיהיה לך ממנה ומכל יוצ"ח רק נחת". שמח החסיד על תרומתו, אך פליאתו גברה, והוא אזר אומץ ושאל את העשיר: "מעיקרא מאי קסבר? מדוע בתחילה אכזבת אותי בתרומה צנועה? ומה קרה כעבור כמה רגעים שהחלטת להגדיל את תרומתך?"
"אענה לך ידידי" – אמר לו העשיר, "כאשר פנית אלי עם מכתבו של האדמו"ר, בטוח היית כי הגיע מזור לצרתך והישועה כבר בידך, לכן השבתי פניך ריקם, כדי שתבין ששום דבר לא בטוח, וגם אחרי מכתבו של האדמו"ר יתכן שלא אתן לך את מה שבלבך כבר היה שלך. כשיצאת מאוכזב והבנת ששום דבר לא בידיים שלך, שמחתי מאוד להיענות לבקשתו של האדמו"ר ולעזור לך להשיא את בתך".
דבריו של העשיר נפלו על אוזניים כרויות, החסיד אכן הרגיש שהתפילה החרישית שנשא מחוץ לבית העשיר, היתה מעומק הלב, בתחושה עמוקה של 'אין עוד מלבדו', ורק הוא, ה'כל יכול', אכן יכול לעזור לו.