בימים טרופים, בהם פיגוע רודף פיגוע, אמהות נהפכות לאלמנות וילדים ליתומים, אנו מביאים את דברי הגר"י זילברשטיין שקשורים ומתאימים בדיוק לתקופה זו:
הצדיקים הקדושים שנהרגו הי"ד, זה לא בגלל אותם פושעים שעלו להר הבית, אלא כי כך נגזר עליהם. כבר המגיד אמר למרן הבית יוסף: אם תזכה, תמות על קידוש השם! אבל יש דברים שהעם היהודי לא מסוגל להגיע אליו, רק בשעות קשות כאלו. החיזוק וההתעוררות הגדולים שיש בציבור, החיזוק במצוות, בתורה ובחסד כפי שעורר מרן ראש הישיבה שליט"א, זה בדיוק ההיפך ממה שאותם רשעים רוצים.
אני נזכר עכשיו שאחרי הפיגוע הנורא בקו 2 הובילו ברמת אלחנן את הכלה למשפחת רכניצר הי"ד והיתה כזאת התעוררות שהקירות של השכונה בכו. גם עכשיו, אנחנו שומעים הורים ואלמנות ויתומים שמצדיקים את הדין בכזו גבורה, כזו התעוררות גדולה וכזה חיזוק יכול להגיע לעם ישראל רק בשעה קשה כזו. אם המרצחים ימ"ש אומרים 'אטבח אל יהוד' אנחנו כנגדם מתחזקים בתורה ובמצוות.
אנשים מפחדים לצאת לרחובות, מרגישים פחד. איך מרגיעים את הציבור?
אנחנו אומרים בפיוט 'ויאתיו כל לעבדך' בימים הנוראים: 'ויזנחו את עצביהם ויחפרו עם פסליהם' ראיתם פעם נכרי שעוזב את העבודה זרה שלו?
תשמעו סיפור שסיפר רבי שלמה בורשטיין זצ"ל מתלמידי ישיבת מיר שגלה לשנחאי: הרובע שבו שכנה הישיבה בשנחאי היה נתון להפצצות רבות בגלל שהיה קרוב לנמל ובגלל שהיה בו מרכז מסחרי גדול. הועלתה הצעה לעבור לעיר אחרת אבל מנהיגי הישיבה מרנן רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ורבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל אמרו שהדרכים בחזקת סכנה ולא נמלטים מסכנה על ידי שבאים לתוך סכנה.
היו רבים מהתלמידים שלא הסכימו וערכו גורל הגר"א ויצא להם הפסוק: 'וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי'. הכרעה יותר ברורה מזו, אין. למחרת, נראו לפתע עשרות גויים, עובדי אלילים סינים שנדחקו לכניסה לבית הכנסת והצטופפו בפתח. היה רעש גדול של הפצצות מבחוץ וכשהסתיים הרעש כל הקבוצה הגדולה עזבה.
ר' שלמה בורשטיין שאל אותם: למה נכנסתם לכאן? והם ענו לו: בגלל ההפצצות. כל יום אנחנו נכנסים לכאן. הוא התפלא, והגוי הסביר לו: כולם מנסים להגיע לכאן בשעת ההפצצות. כולם יודעים שמקום זה מוגן! הוא הסתכל על הבניין ולא היה נראה לו כמבנה מוגן. והנכרי הסביר לר' שלמה: הבנין לא מוגן, אבל זה הבנין היחיד כאן שמעולם לא נפגע בהפצצות. כל תושבי הרובע יודעים שזה המקום מוגן! סיים אותו נכרי. יש להם עבודה זרה שהם לא עוזבים אותה, אבל בשעת ההפצצה 'ויזנחו את עצביהם', כולם יודעים שאיפה שלומדים תורה זה מקום מוגן!
תחשבו לרגע, העולם הערבי שמסביב לארץ ישראל כולו עוין אותנו מדובר במיליוני בני אדם. אם הם נכנסים לארץ הקודש, הם חלילה וחס 'לא ייזכר שם ישראל עוד' ואנחנו חיים וקיימים בנסי ניסים. נכון, זה עקבתא דמשיחא ויש צרות, אבל אנחנו נמצאים כאן וכולם יודעים שהמקום הזה מוגן! על אף כל הצרות, גם הגויים יודעים ורואים שהמקום מוגן!
מה צריך לעשות בשעה קשה כזו?
הגאון הגדול רבי יצחק: הנביא ישעיהו זועק 'חדלו הרע', ומפרש הרד"ק 'חדלו לכם מלהרע איש לאחיו', כל כך כואב הלב לפעמים, לראות איך שאנשים מתנגחים איש באחיו, צרות עין הגדולה שיש בין שכנים, שלום בית הרעוע בין בני זוג, וכל מיני מריבות על שטויות, דיבורי לשון הרע ורכילות איש על רעהו, וצריך לדעת, שכל מריבה היא צרה, אם היינו מסתכלים על כל מריבה בין איש לרעהו, ויודעים שזה עלול לגרום לעוד יהודי להידקר רח"ל, לעוד יהודי להיפגע מאבן, והיינו רואים אדם שרב עם חברו, או שלא מפרגן לו, או שמדבר עליו לשון הרע, היינו צריכים לרוץ אליו, ולזעוק 'תפסיק, רחמנות, אין לנו כוח לעוד פיגועים, הדיבורים שלך מביא פיגועים, צורת ההתנהגות שלך מביאה צרות על עם ישראל, זה מביא חוליים קשים', ואז בעזרת השם ננצל.
זה ב'סור מרע' אבל יש גם 'עשה טוב': דבר ראשון שעלינו לעשות הוא ללמוד, לחשוב על קושיא, לשנן פרק משניות, ותורה מגנא ומצלא. וכך אחז"ל במכות אמר רבי יוחנן מנין לדברי תורה שהן קולטים שנאמר 'את בצר במדבר', וכתיב בתריה 'וזאת התורה', מאי קולטים ממלאך המוות, בפרט כשלומדים בקול רם, ובפרט כשנוסעים באוטובוס לומר איזה דבר תורה בקול רם, שזה ההגנה הטובה ביותר, ואין לך שמירה גדולה מזו, של לימוד שיעור בקול רם.
בעירובין נאמר שכל בית שנשמעים בו דברי תורה בלילה, שוב אינו נחרב. מפרש הבן איש חי, 'נשמעים' הכוונה שהוא לומד בקול והאישה שומעת אפילו שהיא לא מבינה. השמירה הגדולה לאוטובוס היא לימוד בו ובפרט בחברותא ואז האוטובוס נהפך לבית מדרש. ואם המרצחים ימ"ש רוצים לפגוע באוטובוס, זה לא אוטובוס, זה בית מדרש ובית מדרש לא מתפוצץ וממילא תתבטל מחשבתם הרעה בעז"ה.
ברשותכם, אספר לכם עוד משהו שסיפר ר' שלמה בורשטיין זצ"ל (כשעלה לארץ ישראל פעל הרבה באידישקייט בחדרה): בצעירותו הוא למד בברנוביץ אצל מרן הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד. היה יהודי בברנוביץ בשם ר' חייקל שדאג לכלכלת בני הישיבה. היה הולך בכל בוקר עם שק גדול על כתפו ובא למאפיות בברנוביץ לבקש לחם עבור לומדי הישיבה. מהמאפיות היה פונה לאטליז לבקש בשר עבור בני הישיבה החלושים, וחדר האוכל שכן בביתו של ר' חייקל כשהוא בעצמו דואג לסדר את בני הישיבה באכילת ה'טעג' שהיתה מקובלת בימים ההם.
כשר' שלמה הגיע לשיעור הגבוה אכל בעצמו אצל ר' חייקל והוא ראה דבר מעניין, על השולחנות נשארו לא פעם שאריות אוכל רבות ולא היה אפילו זבוב אחד במקום. זבובים רבים היו בחצר הבית וליד החלונות אבל שום זבוב לא נכנס פנימה. הבחורים דברו רבות על נס הזבובים (הגאון הגדול שליט"א מוסיף כמו שמסופר בגמרא בברכות על אלישע הנביא שלא ראו זבוב על שולחנו).
בברנוביץ כולה דברו על הנס הזה, אם זו תורה וזו השפעתה על עולם הטבע, אי אפשר להתנתק מתורה. יום אחד רואה ר' שלמה את אחד מעשירי העיירה בשם דרייצ'ין שמסתכל על הזבובים. הוא היה עשיר גדול שלמרבה הצער נהיה אפיקורס שאפילו ביוה"כ לא הגיע לבית הכנסת רח"ל. אחרי תקופה, יצאה שמועה בברנוביץ שמר דרייצ'ין חזר לדרך הישר ומה גרם לו?
הזבובים! הוא סיפר שהלך בעצמו לראות את הנס וניסה בידו לדחוף את הזבובים פנימה לביתו ר' חייקל ולא הצליח. הוא אמר: אם בכוח יהודי פשוט כמו ר' חייקל לשבש סדרי בראשית, העולם לא כמו מה שאני חשבתי, והוא חזר לדרך הישר!
להתאמץ להגיע למלך!
הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מבקש לסיים בסיפור שסיפר לאחרונה אחד מרבני ארץ ישראל כפי ששמע מבעל המעשה בעצמו: הייתה רכבת ילדים שהמלך האנגלי הציל ממלתעות האשמדאי הנאצי. הם הגיעו לאנגליה והמלך החליט לעשות תהלוכה בדרך ללונדון והילדים יישאו דגלי אנגליה.
היו שם שני ילדים שהלכו יחד, באמצע התהלוכה שם לב ילד אחד שחברו נעלם והוא לא ידע להיכן. בסוף התברר לו שהוא רץ לכרכרה של המלך והוא קיבל רשות להתקרב אליו. הוא לחש לו דבר מה והמלך רשם לפניו ואיש לא ידע מה הילד דיבר עם המלך.
אחרי חודש, קראו לילד להיכנס לחדר המנהל בבית הספר, והוא פוגש שם את… הוריו. התברר, שהילד הודה למלך נרגשות על הצלת חייו וביקש מאד מהמלך להציל את חיי הוריו ואמר שחייו לא שוים לו כלום ואולי המלך יכול להצילם. המלך רשם את הפרטים ואת מקום הימצאם, והוא הציל אותם.
אמר החבר של הילד: אילו אני הייתי יודע שאפשר להציל על ידי המלך את הורי, גם אני הייתי מתאמץ ורץ למלך!
יש כאן מוסר השכל גדול: אם היינו מודעים בכל הלב שמלכנו מלך העולם יכול להציל, גם אנחנו היינו מתאמצים להגיע אל המלך!
מתוך מוסף שבת קודש יתד נאמן