המצווה המרכזית של ליל הסדר היא סיפור יציאת מצרים. כל מילה שמספרים זו מצוות עשה דאורייתא. אצלינו, בישיבת סלבודקה, המשגיח זצ"ל היה אומר: "הכל מכינים לליל הסדר. מכינים את המצות ואת המרור, את הכוסות ואת היין, את הכרפס ואת החרוסת, את הכרית להסבה ואת מי המלח – הכל מכינים ברוך ה'! אבל יש דבר אחד שהרבה פעמים שוכחים להכין: את 'המספר!' זה שיהיה אחראי לקיים כראוי את מצוות סיפור יציאת מצרים…
נכון, קצת מתבוננים, אומרים "פשעטלאך", אומרים חידושים. כנראה שגם בזה יש עניין אבל העיקר זה עצם הסיפור! סיפור המכות , האותות, היציאה… על המספר להחיות את הדברים באזני השומעים!
המספר צריך ללמד מראש את דברי חז"ל הקדושים. על פי זה לתאר את השעבוד, את המכות, את קריעת ים סוף. כל חלק מהסיפור זו מצוות עשה ושכרה לנצח נצחים!
הכן את עצמך על ידי שינה!
ישנה געוואלדיגע מצווה הנוהגת בערב פסח, שלא כולם יודעים עליה… אינני יודע אם היא מדאורייתא או מדרבנן. מסתמא דאורייתא: לישון! תשאלו: איך שיייך לישון בבית יהודי בערב פסח? התשובה: אם מבינים את חשיבות הענין – מוצאים כבר את הזמן ואת האפשרות!
במשך שבועות שלמים אנחנו מתכוננים לליל הסדר. עמלים ויגעים להכין כל פרט בכשרות מהודרת. סוף כל סוף מגיע הלילה הגדול, ואנחנו רוצים לחוג אותו בקדושה ובטהרה, כמו מלאכים קדושים.
ומה קורה בפועל? כלם נרדמים… זה מחזיק מעמד עד "רבי יהודה היה נותן בהם סיימנים" וזה מחזיק קצת יותר… ומי שלא נרדם – מנסה בכח, כל הזמן, להחזיק את העינים פקוחות… מה לעשות, אנחנו באמת לא מלאכים. כבר לילות שלא ישנו כמו שצריך…
רק דבר אחד שוכחים להכין: את עצמינו
הבה ונחשוב: אנחנו מכינים יין ומצות, מכינים חסה וחרוסת, מכינים שלחן ערוך, צלחות וכוסות. את הכל מכינים טיפ טופ. רק דבר אחד שוכחים להכין: את עצמינו… שוכחים להכין ראש צלול…
ר' איד לך לישון קצת! תכין את עצמך לליל הסדר!
אם תבין את החשיבות שבדבר – כבר תדע איך להתארגן באופן שתמצא את הזמן להכנה החשובה הזאת.
בתקופה שהגיעו ארצה עולים חדשים מחו"ל, הרשעים שלחו אותם לגור וללמוד במקומות חילוניים. עמדו רבים ממנהיגי העדה וטיכסו עצות: איך מצילים אותם? איך מסדרים את ילדיהם שלא ילכו לאבדון חלילה?
העיקר לבוא לליל הסדר עם ראש צלול, פריש, לעבעדיג
באו אל הרב מפונוביז' זצ"ל להתיעץ עמו, ובתשובה פתח ונשא משלו: בבית אחד פרצה שריפה. יושביו מהרו למלט את עצמם מפניה מבלי לחשב על שום דבר אחר. והנה התברר שבתוך הבית נותר יהודי אחד ישן!
האנשים שעמדו בחוץ, החלו לטכס עצות באיזה דרך לחלץ אותו, האחד אומר דרך כאן, והשני אומר לא כי אלא דרך שם… והאש ממשיכה להתפשט.
עבר שם פיקח אחד ואמר 'שוטים שכמותכם! יש לכם זמן לטכס עצות איך להוציאו? תעירו אותו! כשיתעורר – ימצא לבד את הדרך כיצד לברוח, ויעשה זאת הרבה יותר טוב מכם!
אמר הרב מפונוביז': עלינו מוטל לעורר את היהודים הרחוקים, להפיח בהם תורה ויראת שמים. ברגע שיתעוררו – ימצאו בעצמם את הדרך להיחלץ מצפרני הרשעים.
רבותי! אני באתי רק לעורר: כל אחד צריך להכין את עצמו לליל הסדר!
איך עושים זאת? כל אחד ימצא את הדרך. יש הכנות שאפשר להכין יום, ואפילו יותר, לפני ערב פסח. אין צורך לדחותם לרגע האחרון. אולם, כאמור, לא באתי לתת עצות, רק לעורר על הנחיצות והחשיבות שבדבר. עצות ימצא כל אחד לעצמו.
העיקר לבוא לליל הסדר עם ראש צלול, פריש, לעבעדיג, ולספר את ספור יציאת מצרים בשמחה. ואם רואים שבני הבית מתחילים להירדם אחרי האפיקומן, צריכים לעורר אותם. מה שמונח בהלל! ב'נשמת'! איזו התעוררות, איזו התרוממות! צריכים לדעת לנצל זאת.
כי בחורף לא קונים בגדי קיץ!
המשגיח, רבי אליהו לופיאן זצ"ל, כותב באחד מן ה'שמועות'ים ב"לב אליהו", שבגשמיות, כל דבר יש לו את העונה שלו.
כשמתחילה עונת הקיץ, בעלי חניות הבגדים מוכרים בגדי קיץ ואז הסחורה 'הולכת' והסוחרים מרויחים יפה. כשמסתיימת העונה ונשארו בגדי קיץ, קשה מאד למוכרם, כי בחורף לא קונים בגדי קיץ!
וכן להפך, סוחר המתעסק עם בגדי חורף, בהגיע עונת החורף הוא עושה את עיקר פרנסתו השנתית, מוכר בגדי חורף וכלם קונים. כשעוברת העונה – גמרנו! אולי יש כמה בודדים שיקנו פריט או שנים, אבל זו כבר לא העונה, וכעת אין מקום למכירת בגדי חורף…
כך היא המציאות בגשמיות. המשגיח זצ"ל אמר שגם ברוחניות כך הם פני הדברים: כל תקופה בשנה יש את העונה שלה, מה שניתן לרכוש ולהשיג. כך באלול כך בשבועות – וכך בחודש ניסן, בימי חג הפסח.
חודש ניסן בכלל, וליל הסדר בפרט, זו ה"עונה" לרכוש אמונה.
כמובן, האמונה נצרכת לנו בכל ימות השנה. זה הלחם, האויר לנשימה, בלעדיה לא שייך לחיות! אבל בליל הסדר, שעוסקים בו בסיפור יציאת מצרים – זוהי ה"עונה", בא אפשר לרכש ולקנות יותר ב"קלות" את האמונה.
הבעיה היא שגם היצר הרע יודע את הסוד הזה
ליל הסדר הוא אכן לילה גדול. הבעיה היא שגם היצר הרע יודע את הסוד הזה, והוא מנסה ל'חטוף' לצדו כל מה שיוכל. כאן הוא שופך את היין, שם הוא מסיח את הדעת מסיפור היציאה…
זהו כלל גדול בכל דבר שבקדושה: כל הקדוש מחבירו – חרב מחבירו. היצר הרע עובד שם שעות נוספות…
הנביא (זכריה ג, ב) מתנבא: " יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים". בפשטות, המילים: "הבוחר בירושלים" מתיחסות לקב"ה הוא, הקב"ה – הבוחר בירושלים – יגער בשטן.
אולם רבי אליהו לופיאן זצ"ל מביא פירוש אחר, לפיו מלים אלו מתיחסות לשטן. כוונת הפסוק היא שהקב"ה יגער בשטן שבוחר בירושלים בה משקיע השטן את כל כוחותיו, ונלחם בכל אונו בקדשה המיוחדת שיש בה.
מספרים על אדמו"ר אחד שעלה מחו"ל לארץ ישראל
כך היא דרכו של השטן: להילחם, ביתר שאת וביתר עוז, בכל המקומות שיש בהם קדושה יתרה. כמו שאמרו עליו חז"ל (סכה נב ע"א) : "שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל, ובתלמידי חכמים יותר מכולם".
מספרים על אדמו"ר אחד שעלה מחו"ל לארץ ישראל. לפני שעלה לאניה, פנה ליצרו הרע ואמר לו: "אתה נשאר כאן בחו"ל! בשום פנים ואפון איני משלם עליך כרטיס נסיעה"…
כשהגיע לנמל יפו חשכו עיניו: ער איז שוין וויטער דא ( הוא שוב נמצא כאן)… פנה אליו ושאלו: "מה זה? הרי דיברנו שאתה נשאר שם? איך נסעת? מי שילם עליך?".
נענה היצר הרע והשיב לו : "רבי! אתה טועה. שם, בחו"ל, היו אלו רק התלמידים שלי. כאן בארץ ישראל, אני בעצמי נמצא!"…
"הבוחר בירושלים". השטן מניח לאומות העולם ואינו מתגרה אלא בישראל (סוכה נב ע"א)
אבל חכם עיניו בראשו ו"מאויבי תחכמני". אם היצר יודע את החשיבות הלילה הקדוש – אף אנו נלמד ממנו, ונגש לעבודת הלילה הזה – אשר "כיום יאיר" – עם כל הפרישקייט, עם כל הלעבדיקייט, עם כל הברען ועם שמחה אמיתית של דבר מצוה!
(מתוך יחי ראובן | הגדה של פסח)