הרה״ק רבי נפתלי מליזענסק זי״ע בן הרה״ק ר' אלעזר זי״ע בן הרה״ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זי״ע, היה מגדולי תלמידיו של הרה״ק מראפשיץ זי״ע.
רבי נפתלי היה אדם גדול וקדוש עד מאד, ורבו הרה״ק מראפשיץ היה מכבדו ביותר, אבל בראפשיץ היה רבי נפתלי נמנה בין אחד מהתלמידים, כי לא רצה כלל להיות רבי ולא נהג מימיו בשום 'גינוני אדמו"רות'.
רבי נפתלי לא רצה בשום אופן להיות רבי ולהנהיג עדה, אכן פעם אחת היתה שנהג באדמו״רות, וכך היה המעשה: רבי נפתלי היה נוהג בפורים לשבת לסעודת היום בבית המדרש עם מכריו ואנשי שלומו, ובדרך כלל היו באים אנשים מחופשים ומשמחים שהיו נקראים 'פארשטעלערס' (המתחפשים), והיו משמחים את קהל הנאספים.
שנה אחת לא באו ה'פארשטעלערס' וכבר היו באמצע הסעודה ועדיין לא הגיעו, שאל רבי נפתלי: 'וואו זענען די פַארשטעלערס'? (היכן הם המתחפשים?). ענו לו כי אין רואים אותם, ואין מי שיודע מה אירע עמהם. אמר רבי נפתלי: 'נו, אויב די פארשטעלערס קומען נישט, וועל איך מיך פארשטעלן' (נו, אם המתחפשים אינם מגיעים, אתחפש אני).
והנה באותן שנים היה מצוי הדבר, שהיו כמה 'בנן של קדושים' מתהלכים במלבושי אדמו״רים בין הכפרים והיישובים, היכן שהתגוררו עמי הארץ ואנשים פשוטים או 'בעלי בתים', והיו נוהגים כמו אדמו״רים [היו מהם כאלו שאכן היו ראויים לאותה איצטלא, והיו גם כאלו שלא], והיו הולכים ביחד עם 'גבאי' שהיה מכריז ומודיע לכל תושבי הכפר שהגיע רבי למקומם, והיו הגבאים נוהגים לדפוק עם איזה דבר ולהכריז כי הגיע רבי ומי שצריך ברכה או ישועה יכול לבא ולהתברך.
ובכן הלך רבי נפתלי באותה סעודת פורים ולבש 'קאפטן' שהיה ברשותו מירושת זקינו הרה״ק הרבי רבי אלימלך, וכך התחפש לרבי ההולך בין הכפרים, ולקח בידו קופסת 'טאבאק' עשויה כסף והכה עליו כמו שנהגו אלו הרבי'ס, וצעק: 'דא איז דא א רבי! ווער וויל געהאלפן ווערן'! (כאן יש רבי! מי צריך להיוושע!).
כל ציבור הנאספים בביהמ״ד עמדו ושחקו על המחזה, איך רבי נפתלי עומד ומחקה את אותם הרבי'ס. אבל היה שם אדם אחד אשר אשתו שכבה ל״ע משותקת בביתה לאחר אירוע מוחי, ומיד כאשר שמע אותו יהודי את רבי נפתלי מכריז 'ווער וויל געהאלפן ווערן' (מי צריך להיוושע), הלך אל בניו שהיו איתנים ובריאים וציוה עליהם שימהרו אל הבית וישאו את אמם על מיטתה ויביאוה אל בית המדרש. וכך בעוד רבי נפתלי עומד בביהמ״ד ועושה עצמו לרבי ומכריז את הכרזותיו, נעמד אותו יהודי והראה לו על מיטת אשתו ואמר: 'איך וויל געהאלפן ווערן' (אני רוצה להיוושע).
מיד שאמר לרבי נפתלי את זאת, קמה האשה ממיטתה ונעמדה בריאה ושלמה כאחד האדם.
עד מהרה נהיה רעש בעיר מן המופת המופלא, והתחילו לבוא אנשים מכל עבר וביקשו מרבי נפתלי ישועות וברכות, אבל מיד פשט רבי נפתלי את ה'קאפטן' שלבש, ואמר: 'איך האב מיך שוין גענוג פארשטעלט' (כבר התחפשתי די והותר), ולא המשיך עוד.
(מתוך עלון 'דעהו' – חיי שרה תשפ"ב)