דקה מתוקה על העמוד היומי: שאילת שלום
מה נהדר היה המחזה המרהיב של מכירת חמץ במעון קדשו. ישבו סביב השולחן מורי הוראות רבים. הוא ערך שבעה- שמונה קניינים והסביר וחזר והסביר כל קנין וקנין. כך, ערך קנין אגב, קנין חצר, קנין אודיתא, קנין סטומתא (בתקיעת כף לגוי), קנין כסף, קנין חליפין, והסביר לכולם את שיטות הראשונים, איזה קנין טוב יותר, ולמה סובר ראשון זה כי כי קנין אחר מועיל יותר.
בדרכו המיוחדת להאיר פנים לכל אדם, אפילו לנכרי בשוק, פנה בבדיחותא אל הנכרי, קונה החמץ, שהביא לאותו מעמד את ילדו. שאל אותו אם הביא אותו כדי "לעשות שימוש" לשנים הבאות.
התנהגות זו היא תמצית הזיכוך של האדם השלם, אבל כשמתבוננים לעומק, מגלים שזהו פשוט המשך המהלך של אותו אדם, שהלך ישר כפי אשר עשהו אלוקים ופרק מעליו עול חשבונות הרבים, שהרי ההנהגה המיוחדת של רבינו עם בני אדם היתה מתוך עבודה והתבוננות תמידית כיצד ניתן להיטיב עם ברואי הקל והצהיל את פניהם.
"זכיתי לשמוע מפי קדשו של רבינו משפט אחד שפתח בפני חרך צר לדמותו הגדולה", סיפר תלמידו הרה"ג רבי בנימין גרוסברד שליט"א, "היה זה באחד מימי חול המועד פסח, בעת שהתקבצו רבים וטובים להקביל פני הרב ברגל. בין ההמונים היו רבנים, ראשי ישיבות, מו"צים, תלמידי חכמים, עסקני ציבור ועמך בית ישראל.
לאחר שכולם קמו ממקומם ועברו להתברך, סימן לי רבינו להמתין, [הסיבה שביקש ממני להמתין היא ג"כ לימוד גדול על ענוותנותו הנפלאה, רבינו ביקש "להתייעץ" מה ללמוד בזמן הבא בשיעורים. בינו זאת! רבינו הגדול, פוסק הדור שעיני כל ישראל נשואות אליו, צריך להתענין ולהתחשב ברצונות של צורבים צעירים].
בעומדי לידו, נוכחתי לראות את ההתייחסות האישית המפעימה, מלאת הסבלנות והחמימות. אם את הראשון שאל "מה שלום אביך?" הרי שאצל השני התעניין למצבו ואילו אצל השלישי הביע דאגה למצב הגמ"ח שלו.
עודי משתאה ומחריש, סיים הקהל לעבור ואני שומע את רבינו מפטיר לעצמו בסיפוק: ב"ה היו פה הרבה אנשים מכל החוגים והסוגים, וקבלתי את כולם בצורה טובה [ובלשון קדשו: "איך הב זאך גיפירט פאר אלעמאן ג'נטלמניש"]. והיינו, שרבינו השקיע מחשבה והשתדל כל הזמן להשביע רצון כל אחד ואחד, כשם שהשקיע עבודה במצוות שבינו לבין קונו, כך השקיע עבודה במצוות שבין אדם לחברו, ללא שום חילוק כלל!
"זכורני", סיפר נכדו הרה"ג רבי עקיבא וואזנר שליט"א, "שפעם הגיע יהודי חשוב מחו"ל בשעות הבוקר המוקדמות, וזקני שהגיע לתפילה בבוקר סיבב באופן מיוחד, שיעבור דרך מקומו באופן שלא יהא בזה איסור של משכים לפתחו. כך עבר ליד מקומו ואמר לו במאור פנים "ברוך הבא" ובד בבד הקפיד שלא יהא חשש של איסור שאילת שלום. מיד אחר קריאת התורה ניגש אליו שוב בחביבות ודרש בשלומו. הרי לנו דקדוק ההלכה יחד עם הקפדה בכבוד הזולת".
תמיד אחר התפילה, פנה לעבר המתפללים והעניק להם יחס חם ואבהי בהתעניינות כנה או במילה טובה. גם ילדים רכים בשנים זכו ליחס הנלבב. קרה באחת הפעמים שהיתה במקום צפיפות גדולה. כיון שכך דחפו מבלי משים ילד אחד. מיד עצר רבינו וקרא לאותו ילד לפייסו בחביבות מיוחדת.
אירע פעם אחת שהיה רבינו במנצ'סטר. רבינו נועד לביקור אצל הגרי"ז סגל ממנצ'סטר. רבינו התרחק עד מאוד מצילומים ולא חיבב, בלשון המעטה, את העובדה שמצלמים אותו מעת לעת. אך עם זאת כאשר נוכח לדעת כי נגרם לאחד הבחורים שהגיע לשם, שברון לב גדול מהעובדה שלא הספיק לצלם את רבינו, לא היסס כלל, יצא ממקומו ברכב ונעמד במיוחד כדי לפייס את אותו צעיר שיוכל לצלמו.
כך היה גם בעת סעודת פורים. כאשר נכנס יהודי עם מצלמה, החלו תלמידי רבינו לצעוק עליו שיפסיק לצלם. אך רבינו עצר בעדם ואמר ברוגע ובנעימות "מה אתם רוצים?! מה אתם עושים עסק ממעשיו הוא רק בא לצלם".
רבינו ראה בעבודת המידות, לא רק ענין ויסוד בעבודת ה', אלא יסוד בגדלות התורה. כמו שכתב וביאר בהקדמה לשו"ת "שבט הלוי": פעמים הרבה נסתמו מעיינות האמת מן האדם מפני שקדמה מידה גרועה לפני הלימוד בהקפדה וגאוה וכיו"ב. והיא היא הלוקחת נפש בעליה והרחבת דעתו ולבו של אדם, ושוב בשעת הלימוד והכרעה בע"כ נגד רצונו נשתבש יושר שכלו ויגיד על טמא טהור. הנה בכזה אינו נענש על עצם אמרו מטמא טהור כי ליבו אנסו באמת, אבל יתבייש מאוד בעולם הזה ובעולם הבא כי יאמרו לו על הקפדה קלה אפסית גרמת לך מכשול עצום לסתום שערי חכמה ממך.
(מתוך 'ולא שבט הלוי בלבד')