השבוע בו אנו קוראים את מעמד קבלת התורה והקריאה מעוררת הזמן, מן הראוי להביא את המעשה הנורא והנוקב הבא בו נעמוד על התכלית והעיקר של מתן תורתנו הקדושה ועל העבודה הגדולה בלימוד התורה דווקא מתוך עמל ויגיעה.
הגאון העצום רבי משולם איגרא זצ"ל שהיה רב בפרשבורג היה ידוע בגאונותו הנוראה והעצומה.
בעודו יושב ברבנות העיר (רק לאחר פטירתו התמנה החתם סופר לרב בפרשבורג) היו מריצים אליו שאלות מכל רחבי העולם היהודי. בגאונותו המופלאה היה ר' משולם פותר כל בעיה ועונה על כל שאלה כמעט בלי צורך לעיין או לחשוב. הוא היה סמל לגאונות מפליגה ולידענות עצומה בתורה לכל בני דורו.
הסיפור דלקמן הוא דווקא על אותה פעם שהוא לא ידע תשובה לשאלה…
זוג סוחרים שהתגלע ביניהם וויכוח חמור באו בשערי בית דינו של ר' משולם. אחרי שהם כיתתו רגליהם אצל כמה וכמה מגדולי הדיינים והפוסקים שבאותו דור, לפניהם הם הציגו את שאלתם המסובכת וכולם נלאו למצוא פתרון, באו הסוחרים כמוצא אחרון לפרשבורג שהייתה מליאה חכמים וסופרים בנסיון למצוא פתרון לבעייתם.
כל מי שהוצגה בפניו השאלה הפנה אותם אוטומטית לבית דינו של ר' משולם איגרא. "רק גאון כמוהו יכול לענות על כזו שאלה סבוכה".
הסוחרים אכן באו ועמדו לפני גדול הדור ר' משולם איגרא שישים קץ לוויכוח הארוך ויפתור את הבעיה.
ר' משולם שמע את השאלה, חקר ובדק את כל צדדיה ונוכח לדעת שאכן מדובר בבעיה חמורה. הוא ביקש מבעלי הדין להתעכב בעיר עוד כמה ימים כדי שיוכל לעיין כהוגן בסוגיות הרבות שנגעו לצדדי השאלה ולפסוק דין תורה לאמיתו.
הבעיה הייתה שהסוחרים מיהרו ולא הייתה באפשרותם להתעכב כל כך. הם פנו לצאת ולאחר מחשבה החליטו לצאת מהעיר חזרה לביתם בלב כבד ובלא פתרון.
בדרכם חזרה פגשו הסוחרים את אחד מתלמידי החכמים בעיר שחקר אותם למעשיהם בעיר. הוא שמע את בעייתם ואת אכזבתם מכך שגם בעיר הגדולה לאלוקים לא מצאו הרבנים פתרון לשאלתם.
תלמיד חכם זה שכאב לו על הסוחרים ובעיקר על חילול ה' שיצא מכך שאפילו בפרשבורג לא הצליחו למצוא להם תשובה, ביקש מהם להמתין מספר דקות. הוא נכנס לחדר אחר ויצא משם כעבור כמה רגעים ספורים ובאמתחתו תשובה מסודרת וברורה ופתרון מבריק לבעיה ההלכתית. הסוחרים המרוצים והמופתעים קיבלו על עצמם את הדין ויצאו את העיר.
תקופה לא ארוכה לאחר מכן הזדמנו שוב הסוחרים לפרשבורג, הם החליטו לחזור לר' משולם איגרא ולשמוע ממנו מה יצא אז בדינם ולנסות להבין אם מה שהם עשו לפי פסקו של אותו ת"ח היה כהוגן.
הסוחרים פנו לבית דינו של ר' משולם, וכשנכנסו התנצלו בפניו שלא היו יכולים להתעכב אז ובאו כעת לשמוע את הפסק. ר' משולם אמר להם את הפסק שיצא לו בעיונו ולמראה פניהם הנדהמות היה הפסק תואם אחד לאחד לפסק שנתן להם הת"ח ההוא בזמנו.
ר' משולם ששמע מהם את הסיפור כולו נדהם לא פחות, יושב כאן בפרשבורג צורב שיכול לפסוק בדקות מועטות פסק מסובך כזה… ראוי לבקרו ולעמוד על טיבו. הסוחרים כיוונו את ר' משולם לעבר ביתו של אותו תלמיד חכם והוא עלה יחד איתם לבקרו.
נרעש ונפחד קיבל הת"ח את גדול הדור שהופיע פתאום על מפתן דלתו כשזה האחרון נוהג בו מנהגי כבוד והידור מופלגים… ר' משולם ביקש לשמוע שוב את הפסק שהוציא מתחת ידיו וכשהצורב שהיה צעיר מר' משולם הציע את הסוגיא דבר דבור על אופנו בבהירות הראה ר' משולם אותות התפעלות מופגנים.
בסיום הרצאת הדברים סיפר אותו תלמיד חכם את מה שעמד מאחורי הפסק.
כשבאו הסוחרים ליבי נחמץ על מה שראיתי כחילול ה', שמפרשבורג הגדולה על רבניה ותלמידיה לא יצא דין תורה לאמיתו… לכן נכנסתי לחדר השני והעתרתי בתפילה נרגשת לנותן התורה שיאיר את עיני ויזכה אותי לכוון לאמיתה של תורה. בדמעות שליש ביקשתי והפצרתי, עד שתוך דקות ספורות נפל ברעיוני הפסק הזה וממש משמים גילו את אוזני לכוון לאמיתה של תורה.
ר' משולם איגרא נעמד מכסאו ופניו להבים. אהה!! אכן נודע הדבר! להוריד דמעות אף אני יודע… זו לא הדרך. תורה מצריכה עמל ויגיעה! חשיבות וכבוד יש רק לעמלים בתורה ולא לקונץ מאכערס…
ובמילים אלו יצא ר' משולם איגרא את ביתו של התלמיד חכם.