הרב ישראל ליוש
"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" (בראשית י"ב, א')
ביום כ"ג באדר ב' תרצ"ה חשכו המאורות בעיירת גרודנא, הגאון רבי מיכל דוד רוזובסקי זצ"ל אביו של הגאון רבי שמואל זצ"ל הלך לבית עולמו, והשאיר את הקהילה ללא רב ומו"צ.
מעתה היה על ראשי הקהילה להתמודד לא רק עם עצם האבדה הגדולה, אלא פטירתו אף הולידה ויכוח בין הקהילה למשפחת הרב, מי מבני הרב ימלא את מקומו, הקהילה טענה כי אמנם רבנות עוברת בירושה, אך זכותה של הקהילה להחליט מי מבין הבנים ימונה לרב הקהילה, וראשי הקהילה רוצים שהבן הג"ר שמואל הוא שישב תחת כיסא אביו, ואילו המשפחה טענה כי הרבנות מגיעה לבן הגדול ה"ה הג"ר יהושע העשיל.
הגאון הגדול רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצוק"ל נבחר להיות הבורר בדין תורה זה, בטרם החל הדיון נסע רבי שמואל בעצמו אל הג"ר חיים עוזר, והודיע לו שהוא אינו חפץ כלל ברבנות ושכנעו בכל הכוח כי אחיו רבי יהושע העשיל ראוי להיות ממלא מקום אביו יותר ממנו, פגישה זו היתה ההיכרות הראשונה בין רבי שמואל לרבי חיים עוזר, אך לא האחרונה, כי הקשר ביניהם לא הופסק בזאת.
רבי שמואל לא הסתפק בצעד זה כדי לגרום לכך שלא ימנו אותו אלא את אחיו, חבריו מספרים כי בתקופת הפולמוס אודות מינוי הרב, ראו את רבי שמואל נוהג מנהגים שאינם ראויים לכבודו, כגון הליכה בין דוכני הירקות בשוק ובירור מחירים של מוצרים שונים, והכל כדי שיעריכו אותו פחות, ובכך ירד מעמדו בעיניהם ויגדלו סיכוייו של אחיו להתמנות לרב העיירה.
ואכן פסק הדין יצא מאת הדיין למנות את האח הגדול רבי יהושע העשיל, כרצון המשפחה. ראשי הקהילה אמנם קיבלו עליהם את הדין, אך כנראה שלא כל כך באהבה, הקהילה וראשיה לא האירו פנים לרבם החדש. רבי שמואל הרגיש בכך והיטב חרה לו הדבר, הוא לא יכול היה לשאת את המצב הזה שהוא רצוי להם יותר על חשבונו של אחיו, ובצדקותו ובענוותנותו החליט כי הוא יעזוב את גרודנא ואת האזור כולו, ובכך קיווה כי הוא ישכח מלבם של בני הקהילה, וייקל עליהם לקבל את מרותו של אחיו ברצון.
ספקות רבים היו לרבי שמואל על הצעד שעומד לעשות, צדדים רבים היו לכאן ולכאן והחליט כי יערוך גורל הגר"א כדי ליישב את הספק, ואכן הפסוק שיצא בגורל הוא: 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה'.
תוצאת הגורל הכריעה את הספק ורבי שמואל שם פעמיו לארץ ישראל כפי אשר הורה לו הגורל, לימים הבינו כי מידותיו הנעלות ואצילותו המופלאה בוויתורו על כס הרבנות, היא אשר הצילה אותו מציפורני הנאצים ימ"ש.
מדברי הגר"ח מוולאז'ין בספרו רוח חיים עמ"ס אבות שיועתקו כאן, נבין כי הפסוקים הללו שעלו בגורל הגר"א, לא רק הכריעו לרבי שמואל את ספקו, אלא אף נתנו לו את כוחות הנפש ואת תעצומות הלב לעשות את הצעד האמיץ הזה ולעלות לארץ ישראל, וזה לשונו: 'אמר הכתוב (משלי כ) 'מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו', כי כמה מדות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו המה בטבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה, כמו שנראה בחוש שרבים מעמי הארצות מהיהודים מוסרים את עצמם על קידוש ה', והוא מוטבע בנו מאבינו אברהם שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו.
וכן כל העשרה ניסיונות היו להישיר הדרך לפנינו, וכן כל ההתעוררות לאדם פתאום לילך לארצנו הקדושה היא מניסיון 'לך לך', וקבלת כל מה דעבדין משמיא לטב, מניסיון הרעב שלא הרהר אחרי מדות השי"ת, עכ"ל.