מאת: צבי גטקר
איש כברכתו ברך אותם.
מרן רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק"ל, היה סמל. סמל לדברים רבים. אבל בראש ובראשונה, הוא היה סמל השאיפות!.
כל כולו היה שאיפה, בצעירותו אף בזקנותו, וכל כולו בער, צעק, עודד, והרביץ בסביבתו, שאיפות!, בן אדם, אינך יודע מי אתה, ומה אתה יכול, למה אתה מיועד, ולמה הינך מסוגל בסייעתא דשמיא.
נביא לשמו ולזכרו, מדבריו בענין.
אנחנו לומדים בפרשת ויחי על ברכת יעקב אבינו ע"ה לבניו שבטי י-ה, אך לכאורה במקום בברכה מתחיל יעקב אבינו בתוכחה, פחז כמים וכו' ארור אפם.. מאי האי, לכאורה איזו מין ברכה יש כאן?.
הדברים יבוארו על פי מעשה שהיה: מספרת הגמרא במסכת פסחים דף ד', היה אדם אחד סוחר ותיק שעל כל דבר ועניין שהתגלע עימו ויכוח לא היו מגיעים איתו לעמק השווה בשום אופן, אלא היה גורר את כולם לבית הדין, כך כל פעם, רק מתחיל ויכוח והוא מיד מתבצר, 'בא נלך לבית הדין'.
אמרו חכמים, כנראה הוא משבט דן, ולכן הוא תמיד רוצה רק דין.
עוד אחד אחר היה שהיה אומר, החלום שלי הוא לבנות וילה על חוף הים, והיה פועל ללא לאות להשיג את חלומו, הלכו החכמים ובדקו את ייחוסו, עד שהתברר להם כי הוא משבט זבולון, עליהם נאמר 'לחוף ימים ישכון' בברכת יעקב אע"ה.
מה היה חשוב לחכמים לציין מהיכן נובעת הנהגה זו? ביאר רבי ברוך מרדכי כך, חז"ל באו ללמדנו כי יש לכל אדם כוחות עצומים, רק שהוא לא משתמש בהם במקום, ולצורך הנכון.
ההוא משבט דן הרי יש בידו כוח דין, הוא יכל בניתוב נכון של כוחותיו להיות אב בית הדין הגדול, אבל בסכלותו הוא ניתב את כוחותיו לויכוחים עקשניים וגרירת כל הסובבים לבית הדין.
ההוא משבט זבולון, יכל בכוחותיו הזבולוניים להיות ראש כולל ענק, ראש של רשת מוסדות להחזקת תורה, ומה הוא עשה עם כוחותיו, בנה וילה על חוף הים, אך, איזה פספוס, כמה חבל.
אומר יעקב אבינו לבניו, אני אברך אותכם איש כברכתו, אני אברך אותכם ואגלה לכם, ואדגיש לכם, למה הינכם מיועדים, ראויים, מסוגלים.
ואין לך ברכה גדולה יותר מכך שמגלים לאדם, במה הוא טוב, במה הוא חזק. אין זה מוסר, זו ברכה מאין כמותה.
אבוי לאדם שלא רק שלא בירר את כוחותיו, אלא הוא גם מיואש ומשקיע בדברים שלא לרמתו. כמה חבל, אח, איזה בזבוז.
וכך מסופר במדרש שיר השירים על הפסוק 'לא ידעתי נפשי שמתני, מרכבות עמי נדיב'. פלאי פלאים.
היו היה חייט בציפורי ושמו יוסטא
היו היה חייט בציפורי ושמו יוסטא, יוסטא החייט. והנה יום אחד הגיע לידיעתו כי התפנה משרת המושל של ציפורי, תיכף נסע יוסטא לארמון המלך וביקש לקבוע פגישה עם המלך!, לא יאומן, אבל הוא הצליח, והמלך קיבל אותו לפגישה, בפגישתו ביקש יוסטא לקבל את המשרה הנחשקת, להיות דוכס ציפורי, המלך שראה כי הוא מתאים, נהנה לבקשתו, ומינה אותו לדוכס ציפורי.
וכעת, בפתע פתאום מתפרסם מאת המלך ירום הודו כי הדוכס יוסטא יגיע למשול בימים הקרובים, כל העיר געשה, מי זה יוסטא הזה, ומה טיבו.
והנה קול הברה נופל בעיר, תאמינו או לא, יוסטא החייט, כן הוא, הולך להיות הדוכס שלנו, מה יוסטא החייט נהיה מלך?, זה הרי לא יתכן, אבל השמועות היו עקשניות.
והנה בא היום הגדול ובשיירה מלכותית נכנס בשערי ציפורי הדוכס החדש.
כולם מביטים, ואומרים זה הוא, כן זה יוסטא החייט, אבל לפתע הסתפקו חלקם ואמרו, מה פתאום, הוא רק קצת דומה לו, לא, זה לא יוסטא החייט.
הויכוח הגיע לחכמי העיר, חכמי העיר אמרו לאחר מחשבה מהירה, יש לנו מבחן. הרי הדוכס יושב במלכותיות ועיניו מביטות ישר בלבד, אם זה יוסטא החייט, כשהמרכבה תעבור ע"י סימטת החייטים, בטח הוא לא יהיה מסוגל להתאפק והא יציץ לכיוון, אם כך יהיה, אות הוא כי יוסטא, הוא יוסטא החייט.
כמובן שהחלה נהירה באזור הספציפי הזה של הרחוב הראשי, דוחק רב היה בסמטת החייטים, וכולם חיכו לראות מה יקרה.
ואכן אחרי דקות מועטות הגיעה מרכבת השרד לאיזור, ויוסטא סיבב את ראשו קמעה והציץ לכיוון הסמטה.
בלי שהוא התכונן, פתאום נשמעה קול הברה המונית, כן זה הוא, זה הוא.
הקול הזה הפתיע את הדוכס, והוא הורה לעצור את המרכבה באחת.
שקט השתרר בקהל, והדוכס אמר, אני מבין שאתם בהלם מוחלט מכך שאני יוסטא החייט נהייתי הדוכס יוסטא.
אבל את האמת אומר לכם, אני מתפלא על עצמי יותר מכם.
היה זועק רבי ברוך מרדכי: מה הם תמהו, מה הם לא הבינו
היה זועק רבי ברוך מרדכי: מה הם תמהו, מה הם לא הבינו?, הם, לא הבינו איך יוסטא החייט נהיה דוכס.
אבל יוסטא החייט לא הבין דבר אחר לגמרי. הוא התפלא על משהו שונה בתכלית, אמר להם יוסטא, עד שאתם מתפלאים איך יוסטא החייט נהיה דוכס, אני מתפלא, תולש את השערות, איך יתכן שהדוכס יוסטא היה חייט, הלא כיום ברור לי, כי אני אין אני ראוי אלא להיות דוכס, אני מוכשר למשרה רמה, א"כ איך בזבזתי את מחצית ימי להיות חייט, עבדתי קשה, התמקצעתי בחייטות, היטב אפילו,
אני פשוט לא מאמין, אני הדוכס יוסטא, הייתי חייט, היתכן???.
אומר המדרש, יהודי באחרית ימיו יאמר – 'לא ידעתי', לא ידעתי שאני מסוגל כל כך, לא האמנתי שאני ראוי ליותר, אדם שפועל נכון, עומד באחרית ימיו, ומשתומם, איך הצלחתי לצלוח כ"כ הרבה משוכות?, אני לא מאמין על עצמי.
ולמה לא, כי לא ידעתי שמרכבות עמי נדיב, אומרים חז"ל עימי נדיב, ונדיב הוא כינוי לבוית"ש..
ליהודי יש דבר שהוא נקרא 'סייעתא דשמיא', לא ניתן למדוד אותו, לא ניתן באמת לדעת מהו, יש לו מעלית, מרכבה עצומה ומהירה, שתוביל אותו מעל ומעבר למהירות שהוא חושב שקיימת!.
על כן יהודי יקר, אנא ממך אל תגיע לידי כך שבעולם העליון תמרוט את שערות ראשך, ותצעק לא ידעתי.
תדע מעכשיו, עימי נדיב, ה' איתנו, ה' איתך, שמו שאנו מצטטים יום יום את הפסוק, [בלי לשים לב..], ה' צבקות עמנו!, יש לך יכולת להצליח מעל ומעבר לכל דמיון שאתה יכול לדמיין. כי ה' איתך.
תתבונן מה הם כוחותיך, תשקיע בהם, ותצליח מעל ומעבר לכל דמיון.
אתה נכד של יעקב אבינו, יש בקרבך כוחות עילאיים, טמונה בשורש נפשך עוצמה אדירה, ואתה מבורך מיעקב אבינו על כוחותיך אלו, תתאמץ, תשאף, תפעל, ויהיה לך סייעתא דשמיא, עד כדי שכבר כאן בעולם, תעמוד ותגיד, 'לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב', ולא חלילה כיוסטא, שהתפלא ע"ע מה היה לו שבזבז את כוחותיו וימיו.
(לתגובות והארות [email protected])