מאת: הרב ישראל היימן
יהודי אחד ניגש פעם לאחד ממקורביו של מרן הגראי"ל שטיינמן בעל האיילת השחר זצוק"ל שכיהן בתפקיד חשוב מאד באחת מהישיבות החשובות בארץ וביקש להתייעץ איתו.
הוא היה מסובב בייסורים קשים במשפחה ומחוצה לה, בנושאים כלכליים ורפואיים. כאשר האחרון הגדיל והלוואה שהוא נתן למאן דהוא התבררה כעוקץ והכניסה אותו לסיחרור גדול. הוא עמד בפני שוקת שבורה ובפרט שהוא התחיל באותה תקופה לחתן את ילדיו. הוא לא ידע את נפשו מקושי וצער, הוא אברך העמל בגיל מבוגר כבר בכולל כאחד הצעירים, מעולם לא חיפש 'שטעלע', רק כל חפצו לשבת וללמוד בהתמדה, הוא לא מבין מדוע 'מגיע' לו כל זה.
"אינני מבין מה הולך כאן", טען אותו יהודי. "אני לא מבין מה רוצה ממני הקב"ה, מדוע הוא שולח לי כל כך הרבה צרות וקשיים. האם הוא רוצה שאני אצא מהלימוד ויעבוד לפרנסתי? הרי כל מגמתי היא להישאר ספון בעולם התורה וללמוד כל היום. מדוע מגיעים אלי כל כך הרבה צרות"?
אותו אדם גדול שהיה מקורב לראש הישיבה שמע במשך שעה ארוכה את סאת צרותיו של העומד מולו והשתתף איתו בצערו הגדול. "אעביר בע"ה את השאלה למורי ורבי ראש הישיבה ונראה מה הוא יענה". השיב לו.
בהזדמנות הראשונה הוא נכנס לר' אהרון לייב
בהזדמנות הראשונה הוא נכנס לר' אהרון לייב וסיפר לו דברים כהוויתם. הוא שאל אותו את השאלה בצורתה המקורית. מדוע היהודי דנן סובל כל כך ומה רוצה ממנו הקב"ה?
ראש הישיבה שמע את השאלה ונאנח. "כמה חבל שאנשים מסתכלים בצורה לא נכונה על הדברים". ענה מיד.
ראש הישיבה ציטט מיד מאחד מתלמידי הגר"א שכתב שקבלה לו מהגאון מווילנא דבר מפליא.
ישנם שני סוגי ייסורים הבאים על האדם.
בעצם על כל אחד ואחד נגזר עליו מראש השנה לראש השנה כל מה שיהיה איתו במהלך השנה. כמה כסף יהיה לו, כמה בריאות, באיזה דברים הוא יצליח, וכך בכל נושא.
לפעמים נגזר על האדם עונש מחמת עוונותיו ולכן נלקח ממנו דברים שהיו אמורים להגיע לו. זהו סוג אחד של ייסורים שהם לטובה כי הם מכפרים על האדם.
סוג שני הוא 'ייסורים של אהבה'. ישנם צדיקים שהקב"ה אוהב אותם, הוא חפץ לתת להם שכר טוב ורב על כל פועלם בעולם הזה. הוא נותן להם דברים שלא נגזרו עליהם בראש השנה ואז לוקח אותם בשביל לייצר להם ייסורים. כיון שטוב אחד בצער ממאה שלא בצער, משום שכאשר אדם עובד את ריבונו מתוך הדחק והקושי השכר גדול הרבה יותר מביא עליו השי"ת קשיים ונסיונות כדי להעצים את העבודה ולתת לה נופך ועוצמה חזקה יותר.
"תגיד לאותו אברך יקר, סיים ראש הישיבה, אם הוא אכן אברך שיושב ועמל בתורה הוא צריך לדעת שהצרות שלו הם מכוונות מהשמים כדי להשביח את הלימוד ועבודת ה' שלו ולתת להם את העוצמה של תורה מתוך הדחק ולא חלילה להפך".
מדוע יוסף פותח את דבריו עם המילים 'אשר מכרתם אותי מצרימה'?
בפרשתנו ישנה תמיהה גדולה.
כאשר נגלה יוסף לאחיו הם נבהלים מפניו מאד. "אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה". הם מבינים באחת שהחשבון שאותו הם עשו במכירת יוסף לא היה מדויק והחלומות של יוסף כן היו נכונים.
יוסף רוצה להרגיע אותם ולכן הוא קורא להם בלשון פיוס: "גשו נא אלי". והוא מתחיל לדבר עימם דברי פיוס והרגעה.
"אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה ועתה אל ייחר בעיניכם… כי למחיה שלחני אלוקים".
מדוע יוסף פותח את דבריו עם המילים 'אשר מכרתם אותי מצרימה'? מדוע הוא מזכיר להם שוב את המכירה עליה הם מצטערים עכשיו כל כך וממנה הוא בא להרגיע אותם?
השפת אמת עומד על הקושיה הזו ומבעיר כאן אש נוראה…
האחים הקדושים, שבטי קה, וודאי לא יכלו לראות את קדושתו הנוראה של יוסף. גם כיון שהם סברו שהוא מלך מצרי ואין מסתכלים בפני רשע, וגם מחמת שהקב"ה רצה להסתיר מהם את הדבר הזה בשביל להוריד את יעקב למצרים.
ברגע בו יוסף אומר להם "אני יוסף"! הם מביטים לראשונה בפניו, בבת אחת הם מבינים שיוסף הזה העומד מולם הוא בדרגה נוראה עצומה וקדושה. מידת יסוד, כפסע בינו לבין האבות הקדושים (בעוד כמה שנים הוא אכן יתעלה למדרגתם כאשר יעקב מונה את בניו כשבטים ומשתחווה לו עצמו ובמפרשים מבואר שיוסף התעלה ממדרגת שבטים למדרגת האבות עצמם).
"ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". הם ראו את פניו הקדושות ונבהלו.
הם חששו שהם הסבו לו נזק עצום במכירה כי אם לדרגה כזו הוא הגיע כאן במצרים הטמאה מה היה יכול יוסף להשיג תחת כנפיו של יעקב?! וודאי ששם הוא היה מתעלה הרבה יותר, איך גרמנו לו את המכירה הזו שמנעה ממנו הרבה יותר ממה שיש לו עכשיו?!
אז קורא להם יוסף ומרגיע אותם בדברים מבהילים! "אני יוסף אחיכם", האם יודעים אתם איך הגעתי לדרגה מופלאה זו של יוסף הצדיק? דעו לכם! כל זאת רק מחמת "אשר מכרתם אותי מצרימה"!! אילו הייתי נשאר עם יעקב וודאי הייתי מגיע לדרגות מופלאות, אבל כזו דרגה עצומה אפשר לקנות רק בקשיים ונסיונות! רק בארץ מצרים עם אשת פוטיפר ושנים של בית אסורים!
נסיונות וקשיים המגיעים לאדם הם המדרגה עליה הוא מטפס בדרך העולה בית ה'. הקשיים לא באים להפריע, אדרבה הם באים לבנות!