הרב צבי וינברג
"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן" (במדבר כ"ב, כ"ח)
ב"תפארת יהונתן" (להגר"י אייבשיץ זצ"ל) כתב: שקודם חטא אדם הראשון כל בהמה וחיה היתה היו מדברים ככל האדם, ומעלת האדם מן הבהמה לא היה בדיבור, אלא בהשגה להשיג אור העליון.
רק אח"כ שסרח, נתהווה בדוגמת בהמה לענין השגה, ובהמה היה הלוך וחסור לפי ערך האדם. ושפיר הוי אין כל חדש תחת השמש כי כן משמע מל' הפסוק "ויפתח ה' את פי האתון" שלא היה זה בריאה חדשה ולא היה צריך רק לפתיחת פה האתון לדבר.
אבל בזוהר איתא דמלאך הנקרא כך "פי האתון" ובשמות הקדושים נקרא "קמואל", דיבר מתוך גרונה. והנפקותא בזה הוא שאם המלאך הוא היה הדובר בה ודאי דברה בלה"ק כי אין המלאכים נזקקין ללשון אחרת, אבל אם החמור בעצמה דיברה ודאי דברה בלשון מה שהוא רגיל בפי האדם.
ויותר מוכח דדיברה בלשון הרגיל בפי אדם, דכל דברי האתון היו כדי לבייש את בלעם בפני שרי בלק כדמוכח מהפסוקים וכפרש"י ואילו היתה מדברת לה"ק לא היו מבינים מה שמדברת, ע"כ.
(קב ונקי)