מרבד השלג הצחור מכסה את כל מרחב האופק. זקיפים לבנים מזדקרים פה ושם, מעידים על עצים מחודדים המסתתרים מבעד לקרח. צמד הסוסים היגעים מגייסים את מלוא מרצם להיענות למכות השוט של בעליהם, מבוססים בשלג, מותירים טביעות פרסות עמוקות.
אבל זלמן עצמו היה רחוק מלהתענג על הלובן הבראשיתי שהקיף אותו. דאגה מכרסמת בו, הם מתקדמים אל מעבר הגבול, והברחת מכס הינה מן החמורות מבחינתם של האוקראינים מאובני הלב. אין לו ברירה, את המשפחה צריך לפרנס ולפעמים גם מוכרחים לנסות דרכים פחות מקובלות לשם כך.
העגלה הרחבה מלאה בחציר צהבהב, מה שנראה כלפי חוץ כהובלה סתמית של מזון משובח לפרות חליבה. אבל בפנים, מתחת לערימת השחת, מונחים הארגזים היקרים. רכישת מציאה של אלפי סבונים משובחים. סבון מוצק וריחני שמהווה יקר-מציאות במחוז בו זלמן גר. שווי ההברחה מגיע לכמה ריבוא רובלים. והדבר בהחלט מצדיק את הסיכון. אבל כל החישובים הללו אינם עוזרים מאומה לקרביו המתהפכים בקרבו בפחד בלתי נשלט. הוא מלמל פרקי תהילים מתוך הזיכרון ומייחל למצוא את עצמו אחרי ההרפתקה.
ביתני השומרים כבר נראים בבירור, מוטות ברזל לרוחב הדרך חוסמים את המעבר, ואוקראינים מגודלים מאיישים את המקום בקפדנות.
הסוסים נעצרים סמוך למחסום, פולטים נשיפות נזעמות אל הכפור. השומרים ניגשים אל מושבו של זלמן ודורשים מסמכים. הוא מגיש להם את ניירותיו בפנים רגועות למראה, מנסה לשוות לתנועות גופו אופי של מי שבטוח בחוקיות מעשיו.
שומר אחד ניגש אל העגלה ומתבונן בערימה המשעממת, הוא תוקע את כפו הגדולה בין הגבעולים היבשים ולא מרגיש בדבר חריג. הוא מעווה את פניו באכזבה, נראה היה כי הוא מחפש להפיג את שעמומו המתמשך בלכידת דג שמן.
הוא פוקד על חברו לעכב את העגלה עד שהוא חוזר, ניגש אל ביתן השמירה, וחוזר כשקרש ארוך בידיו. לבו של זלמן צונח אל מגפיו המרופטים, ה'שייגעץ' הזה מתכונן לבצע חיפוש מדוקדק בחציר. אפסו הסיכויים.
האוקראיני לא היה צריך לנבור מידי הרבה, הוא רק תחב את הקרש פעם ופעמיים מתחת לתלולית ההסוואה עד שהרגיש בגושים כלשהם שאינם חלק מרצפת העגלה. זלמן הורד ממקומו במהירות, שומר אחד הוצב לידו עד לבירור המלא. כמה שומרים נוספים, שיכורים למחצה, נקראו לעזור, כל החציר נגרף אל השלג בחוץ עד שהתגלו חבילות הסבון היקר. ניחוח משכר עלה מתוכן…
ידיו הרוטטות של זלמן נקשרו, והוא הובהל חיש אל עגלת משטרה קטנה. שני אוקראינים מתיישבים משני צדדיו, הרכב מנתר על רום מושבו, מצליף בסוסים החסונים שסמל המשטרה המקומית תלוי על מצחם השעיר, הם מזנקים קדימה, לעבר בתי המעצר.
* * *
השופט הזקן לימים יושב על קתדרתו, מקשיב לדברי שומר הגבול שמספר על אופן תפיסת הסחורה המוסתרת בעגלה, אותה התכוון זלמן היהודי להבריח מבלי דיווח ותשלום כנדרש בחוק.
ממול עומד עורך הדין היהודי – ד"ר סולומון שהגיע לסנגר על זלמן.
בני עיירתו של זלמן שמעו על הצרה אליה הוא נקלע, ובמסירות מופלאה גייסו סכום נכבד כדי לשכור את שירותיו של סולומון שכבר הוכיח את עצמו לא פעם כסניגור מיומן שמחולל פלאות באוזניהם של השופטים, לפעמים בדרכים מקוריות במיוחד.
"כבוד השופט", פתח הדוקטור היהודי כשניתנה לו רשות התגובה לדברי התביעה, "ההגנה טוענת בתוקף כי מרשי לא ידע כלל על הימצאותה של הסחורה המוברחת בתחתית העגלה. הוא קיבל את העגלה כשהיא מלאה מידיו של סוחר ערמומי אחר, הלה הסתיר את הסחורה היקרה מתחת לחציר אותו ביקש היהודי לקנות, כשהוא מתאם עם פורעי חוק מקומיים שישלפו משם את הסבונים ברגע שהיהודי יצליח לעבור את הגבול ללא בדיקה. אני חוזר, זלמן לא ידע דבר וחצי דבר אודות המסתתר בעגלתו בניגוד לחוק, ועל כן הוא זכאי מכל ההאשמה".
"מנין לך כל זאת?" תמה השופט בגיחוך.
"יש לי הוכחה מוחצת לכך!" סולומון משיב בבטחה.
"ומה היא?" סבלנותו של השופט מתקצרת עם כל שאלה נוספת.
"פשוט מאוד, הסבון המיוחד הזה עשוי בחלקו משומן חזיר".
השופט מצמצם את עיניו, ולאחר הרהור קצר שואל באי הבנה – "ומה בכך?"
סולומון פוקח עיניים נדהמות אל השופט הנבער – "אדוני השופט המלומד אינו יודע?!" הישיש זע על מקומו באי נוחות והסניגור ממשיך בקול נמוך – "בוודאי אדוני שכח, אבל מיד בוודאי ייזכר בעובדה הידועה שהיהודים מוזהרים בתורתם שלא לאכול, ולא למכור ולא להתעסק בשום צורה שהיא בשומן חזיר, גם לא כדי למכור לגויים, והעובר על מצווה זו נענש באלף מלקות על ידי הרבנים. אין דבר יותר מפורסם מזה, לא תמצא יהודי שימכור לך משהו שמכיל חזיר!"
הגוי בעל הגלימה מזנק על מקומו כנזכר – "נכון! איך שכחתי, וודאי, למדתי על זה בתנ"ך, אוהו, זה אחד מהדברים הידועים".
עורך הדין נותר רציני להחריד – "אם כן, איך יתכן הדבר שהיהודי הזה שהוא שומר תורה ומצוות יתעסק בהברחת סבונים משוקצים שכאלה?! אין זה אלא שבני עוולה החביאו אותם בעגלתו ללא שידע מאומה מכך".
השופט המשוכנע התכונן להכריע את הדיון.
"הרב סולומון" – נשמע לפתע קולו השואל של הנאשם עצמו, זלמן היהודי – "ילמדני נא, היכן מופיע בתורה איסור סחורה בשומן חזיר? מעודי לא שמעתי על כך! האם אני עם הארץ עד כדי כך?"
עיני השופט והנוכחים נקרעו לרווחה… מה שאדם מסוגל להרוס לעצמו בכמה מילים…
* * *
בתקופה זו, אנו מתפללים ובטוחים על שומר ישראל שיצילנו מכל פגע, אך אזהרה אחת מוזהרת לנו: נצור לשונך! אל תקלקל! כך כתב הסבא קדישא מראדין: "אין הקב"ה רוצה להשתתף כלל עם בעל לשון הרע להציל אותו מצרותיו, ואין שום עצה לאדם, רק שינצור לשונו מרע… וזה לשון המדרש… אמר הקב"ה: מכל צרות הבאות עליכם אני יכול להציל אתכם, אבל בלשון הרע הטמן עצמך ואין אתה נפסד…" (שער הזכירה פרק ד)
(דרך חיים – לוח מתמידים)