אפשר אולי להבחין שהאינסטינקט הראשוני של כל אדם ואדם במצב נורא כזה הוא לתת עצות בטחוניות.
אנשים יושבים בביתם ומביאים רעיונות צבאיים מקיפים, תוכניות עבודה ויעדים אסטרטגיים.
כאלו שלא החזיקו אקדח מימיהם – מביאים עצות על הפעלת מערכות של טנקים וטילים.
אולי ויתכן שמדובר בעצות טובות,
אבל עכשיו זה בדיוק הרגע להבין שהנצחון של עם ישראל מותנה דווקא בכך שנדע לבטל את השכל שלנו, את ההבנה שאנחנו מבינים משהו.
הנה המשנה הידועה במסכת ראש השנה הדורשת את הפסוק: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" – וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא – מסבירה המשנה – "לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים!
מה הכוונה "משעבדים את לבם לאביהם שבשמים".
מבואר בספרי החסידות, בספר 'ישמח ישראל' מביא בשמו של אביו: שנצחון ישראל היה ברגע שהבינו שהכל זה מהקב"ה, לבטל את המחשבה שאנחנו מבינים, להסתכל כלפי מעלה ולשעבד את לבנו להבנה פנימית מוחלטת שהכל בידיו של הקב"ה. כשתהיה לנו את האמונה והבטחון – מובטחים אנו שיהיו מתגברים!