סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: שמעתי מהרה"צ בנש"ק רבי י. דייטש שליט"א, שלפני כמה שנים ביקר באחד מימי חודש אלול אצל יהודי זקן ושבע ימים (במושב זקנים שומרי החומות בשכונת סנהדרי') ושמו הרה"ח רבי יוסף שמואל פויגל זצ"ל, משרידי תלמידי הדמשק אליעזר בישיבתו בויזניצא. באותה שעה היה רי"ש באמצע אמירת תהלים ולא רצה להפסיק, אחר זמן מה הפסיק ואמר: אספר לכם מה דבדידי הוה עובדא עם מורי ורבי הדמשק אליעזר.
כשלמדתי בימי בחרותי בישיבתו בויזניצא, הייתי בדרכי לישיבה באחד מימי אלול, בדרך עברה לידי עגלה של נכרי מלאה תפוחים טובים למראה, ומכיוון שהייתי רעב עד מאד (כדרכם של בחורים בימים ההם), ביקשתי מהשי"ת שיזמין לי תפוח אחד לאכול.
באותו הרגע הזדעזעה העגלה ונפל תפוח אחד עד סמוך לרגלי ממש. המתנתי זמן קצר עד שיעבור בעל העגלה הנכרי מעל פני, לאחמ"כ התכופפתי לארץ והגבהתי את התפוח (אבידת עכו"ם מותר, חו"מ רסו א) בירכתי בורא פרי העץ ונגסתי בו, כשהנני עומד ברחובה של עיר…
לביש מזלי, הנני רואה לנגד עיני את מורי ורבי עומד לנגדי. בושה כיסתה את פניי, שנתפסתי על חם, לנגוס בתפוח ועוד באמצע הרחוב… במהירות הטמנתי את התפוח בכיסי והמשכתי לצעוד לעברו מתוך מחשבה כי ממילא אין לי אנה לברוח וכאשר אבדתי, אבדתי…
רבינו ניגש אלי ובחמימות הניח את ידו סביב לצווארי והחל לצעוד יחד עמי לכיוון הישיבה. באמצע הדרך פנה אלי ואמר: הידעת יוסף שמואל יקירי, נהגת כעת ממש כמו אמת'ער חסידי'שער בחור (כמו בחור חסידי אמיתי).
נאלמתי דומיה, והוא המשיך והסביר בנועם שיח: בחודש אלול צריך יהודי לראות שה'פה' לא יעמוד ריקם אפילו רגע אחד, גם כשמהלך ברחוב יהיו שפתותיו דובבות פרקי תהלים, פרקי משניות בע"פ, או סתם תפילה להשי"ת. כל רגע של אלול חייבים לנצל עד תום. אבל אתה הרי בחור צעיר, ומן הנראה עדיין לא זכית לשנן כמה פרקי משניות או פרקי תהלים בעל פה, לאידך גיסא, ידעת גם ידעת שאסור להניח הפה בחודש אלול ריקם, על כן היית מוכרח לעשות מה שכן אפשר, לפחות למלא אותו עם התפוח, העיקר שהפה לא יעמוד ריקם…
הפטיר רי"ש: מאז נכנסה לליבי התעוררות עצומה שלא להפסיד אפילו רגע אחד של חודש אלול, ומעתה תבין מדוע איני יכול להפסיק מאמירת תהלים בחודש אלול.
ומעניין לעניין באותו עניין: התקינו הקדמונים לומר בכל יום את המזמור 'לדוד ה' אורי וישעי', וכתב ב'סידור האר"י – סידור ר' שבתי' (סדר כוונת ר"ח אלול) וז"ל: כל האומר מזמור כ"ז 'לדוד ה' אורי וישעי' וכו' מר"ח אלול עד אחר שמחת תורה ערב ובוקר דבר יום ביומו, אזי הוא מובטח שמוציא שנותיו בטוב ויערב לו, ואפילו גזירה רעה כתובה על האדם מן השמים יכול לבטל, ומעביר מעליו כל המקטרגים ושטנים ומארי תריסין ומבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות ויוצא בדימוס זכאין בדין, ועי"ז יכניע כל המקטרגים. כי מר"ח נפתחו י"ג מקורות מי"ג מכילין דרחמי והם מתגלין ומאירין למטה… וע"י אמירה זו אנו פועלין ומבטלין מעלינו הבי"ד של מעלה ומארי תריסין ומקטריגין – שאין להם רשות לקרב כלל לדון אותנו, אלא 'מלפניך' משפטינו יצא ואז יוצאין אנחנו זכאין בדין.
ובכמה קהילות נהגו לומר בכל יום בחודש אלול את פרק קמ"ג לפי שכתוב שם 'אל תבא במשפט את עבדך', וכמו כן יש אומרים פרק נ"א שהוא 'מזמור התשובה' (כלשונו של רבינו יונה בספר שערי תשובה שער הראשון אות לג). ובכלל, יש קהילות הנוהגים לומר כל ספר התהילים בכל שבת קודש מימי אלול, ונהרא נהרא ופשטיה. זה הכלל, חלילה לו לאדם לבטל את הזמן בשינה ותרדימה, אדרבה, יקום נא ויזעק אל ה' אלוקיו – כל חד וחד לפני מנהגו וירווח לו.
(באר הפרשה)