מאת: הרב ישראל מן
במשנה שבתחילת המסכת מוזכר "סוף האשמורה הראשונה" בתור זמן קריאת שמע של ערבית לדעת רבי אליעזר. בסוגייתנו מתבאר הענין בהרחבה, שישנם בלילה כמה משמרות של עבודת המלאכים ושירתם לפני ה'.
הגמרא מוסיפה כי "על כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר: ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו כו'". וכתב על כך הרשב"א בשם רב האי גאון, שכשם שהקב"ה יושב ושואג כארי בעת חילופי המשמרות, כך גם מוטל על ישראל "להפיל רינה ותחנונים על חורבן הבית, כענין שנאמר: קומי רוני בלילה לראש אשמורות". וכך כתב גם הרא"ש ש"ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג באותה שעה, ולשפוך תחנונים על חורבן בית המקדש".
וכך נפסק בשולחן ערוך (סימן א ס"ב): "המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה, שהתיפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה" [ובלשון הטור שם: "רצויה וקרובה להתקבל"].
הלכה זו תואמת ללשון השניה בגמרא, לפיה סימני המשמרות המוזכרים בברייתא הם סופי המשמרות, אולם ללשון הראשונה – הסימן השני הוא סימן לאמצע המשמרת האמצעית, דהיינו חצות הלילה, שגם היא, כידוע, עת רצון מיוחדת. וכך כתב המגן אברהם שם (ס"ק ד) בשם הריקאנטי: "בחצות הלילה ראוי להשתתף עם כנסת ישראל ולבקש רחמים עליה ועל בניה".
המשנה ברורה שם (ס"ק ט) ציין בענין זה את המנהג המפורסם של תיקון חצות על פי כתבי האר"י ז"ל כפי שנדפס בסידורים, והביא דעות שונות באשר לאמירתו במשך תקופות השנה: לפי קבלת האחרונים – "משכבי ועד קומי אין צריך לקום בלילה", דהיינו, מחג השבועות בו קוראים במגילת רות את הפסוק "שכבי עד הבוקר", עד תשעה באב בו קוראים במגילת איכה את הפסוק "קומי רוני בלילה", אין משכימים קום לתיקון חצות. לדעה אחרת אומרים תיקון חצות רק מט"ו באב עד ט"ו באייר, אולם הנוהגים על פי קבלה סוברים שיש להשכים קום לתיקון חצות במשך כל השנה.
לגבי זמן חצות, יש מן האחרונים שכתבו ששעת חצות בארץ ישראל היא עת הרצון בכל העולם, אולם המשנה ברורה פוסק שזמן חצות בכל מקום הוא באמצע הלילה של אותו מקום. ואפילו בלילות הארוכות או הקצרות והיא י"ב שעות אחר חצי היום.
המשנה ברורה מוסיף עוד שנכון להקדים ולערוך תיקון חצות מעט קודם חצות הלילה, ומחצות הלילה ואילך לעסוק בתורה, ולאחר מכן בתפילות ובתחנונים.