נתנאל הוא בחור בן עליה נפלא. הוא לומד כראוי ומתפלל בדביקות, לכן היה פלא בעיניי כשהוא ניגש אליי יום אחד וטען שאין לו שום סיפוק בעבודת ה'.
הוא מרגיש שעם כל העבודה אותה הוא עושה כל יום כל היום, הוא לא מצליח לחוש שהוא מלא את הסיפוק המובטח ואת התחושה של שמחת הלב והרוממות, תחושות שאמורות לבוא לכאורה לכל מי שעושה מה שצריך בלי שום סטיות.
התיישבתי איתו לשיחה מעמיקה, ובמהלכה התברר לי שהוא אכן לומד וממלא סדרים ואין לו שום עיסוקים צדדיים שמוציאים לו את הראש מהלימוד. הוא גם עסוק בעבודה רוחנית אישית מספקת ולכאורה אכן אין שום סיבה לתחושת הריקנות שמלווה אותו.
שוחחנו שוב ושוב כמה פעמים עד שעליתי על הנקודה.
הסברתי לו את חשיבות הייעוד. את הדבר הפשוט הזה שבלי שהוא שם לעצמו מטרה ברורה ועמל להשיגה, אף על פי שהוא לומד כל היום ישנה סבירות גבוהה שאכן לא תבוא תחושת הסיפוק.
נכנסנו לתהליך עומק של יצירת מטרה, הצבת יעדי משנה וחתירה אליהם בצורה שתממש כל יום את הדרך. הסברתי לו שאם הדרך מובילה אל המטרה ולא סתם לימוד בלי שום כיוון, הרי שכל יום ויום הוא כובש חלק מהמטרה דרך היעדים המשניים והוא מקבל תחושת סיפוק חזקה כי הוא מרגיש את ההתקדמות כל יום ויום.
נתנאל קיבל את הדברים ונכנס בס"ד למהלך גדול תוך שהרגשתו משתפרת פלאים מתקופה לתקופה.
כל זה נחמד מאד, אבל על יום אחד מאמצע התהליך ברצוני לספר.
יום אחד, תוך כדי התהליך הארוך, נתנאל חיכה לי בפתח הישיבה. מיד כשנכנסתי הוא כמעט התנפל עלי… "כל הדבר הזה נראה לי עבודה בעיניים". הוא טען בתוקף. הוא סיפר על יום שהתחיל שגרתי לכאורה, הוא החל בתפילת שחרית וסדר א' עם החברותא הקבועה. רק שכבר בתחילת סדר א' העניינים התחילו לחרוק… החברותא יצא ליותר מדי זמן וכשהוא חזר כבר הלימוד לא היה אותו דבר, מה שהשפיע על הלימוד והוא הפך לתפל וחסר טעם. נתנאל סיפר שהוא יצא מוקדם מסדר א' לכיוון החדר, את מנחה בישיבה הוא העדיף לערוך מעזרת הנשים וסדר ב' כלל בעיקר חלומות מתוקים וקצת נייעס עם החברותא… בקיצור, יום 'זיפט'…
"אני לא מבין, אם יש מטרה ודרך, אם הכל אמור ללכת לפי הספר, למה קורים דברים כאלו, וגם אחרי שהם קורים למה אני מרגיש ככה?"
טענה במקומה…
נתנאל קצת נבוך כשחיוך עלה על פניי למשמע ה'טענה' ההגיונית והנוראה שלו. מבחינתו זה היה בגדר 'מעשה לסתור' לכל המהלך. כנראה שיש משהו בכל מה שדיברנו שלא נכון וצריך להתחיל את הכל מחדש. הוא לא הבין למה אני מזלזל בהרגשה שלו.
הסברתי לו שאין כאן שום זלזול, אדרבה… אני לא רק מחשיב את הטענה שלו, אני גם חושב שהיא ממש צודקת.
אבל אין לה שום קשר למהלך אותו הוא התחיל ושהוא כל כך מרוצה ממנה באופן כללי.
נפילות יש לכל אחד. הסברתי לו. אין אפשרות של מצב סטטי בעליה מתמדת, חלק מהמהלך הוא שיש עליות וירידות. השאלה היא רק למה אתה מרגיש כל כך 'מזופת' ואיך מתקדמים מכאן הלאה. בשביל זה צריך להבין מה קרה לך היום ולמה מה שקרה לך מביא להרגשה כזו. אם תבין את זה תוכל לדעת גם איך יוצאים מזה.
ישנו פסוק, אמרתי לו. הוא מופיע בפרשה אותה אנו נקרא השבוע.
"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"
חשבת פעם למה כתוב חיים כולכם היום? האם היה מקום לחשוב שמשה מדבר על מי שחי אתמול או לפני שבוע? וודאי שהוא מדבר למי שעומד לפניו והם חיים היום?
אפשר להסביר את הדברים לפי הברייתא המפורסמת במסכת נידה. "תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא".
שים לב! לא יהיה בעתיד בן עולם הבא אלא כבר היום הוא בן עולם הבא. כל כך למה? כיון שהוא שונה הלכות בכל יום! הוא ממלא את ימיו בתוכן. כל יום ויום יש בו תוכן מסודר. אין לך עולם הבא גדול מזה!!
קוראים לזה סיפוק…
משה רבנו כשבא לתאר את הדביקות בה' הוא אומר לבני ישראל: אם אתם דבקים בה' אתם חיים היום! זה החיות שלכם כי אתם יוצקים איזה תוכן לשהותכם עלי אדמות. אם אתם מסתובבים הנה ושוב בלי מטרה, עולם הבא אולי יהיה לכם מכל מיני סיבות, אבל חיים אי אפשר לקרוא לזה…
אתה מבין נתנאל יקירי? היום היה לך יום ריק.
זה נורמלי, יש ימים שקשה ולא הולך. אבל אל תצפה להרגיש ביום הזה תחושה של סיפוק. אתה אמור להרגיש בדיוק את הריקנות שאתה מרגיש. זה חלק מתהליך הלמידה שלך!! אתה תלמד שביום שאתה לא ממלא אותו בתוכן, לא משנה אם הוא מסדרי הישיבה או אם לא הולך אז משהו רוחני אחר, יום כזה הוא מת ולא חי.
החיות היא התוכן אותה אתה יוצק אל החיים. חיים לא באים מאליהם. הם לא נוצרים לבד. כל אחד ואחד יוצר אותם בכל יום ובכל רגע!!
***
אם תמצי לומר, היום, כשבכל רחבי ארץ הקודש מתחילים בפועל מאות אלפי בחורי החמד ואברכי הכוללים את חופשת בין הזמנים לקראת זמן אלול הבעל"ט, זו ההזדמנות ללמוד את היסוד הזה מהצד החיובי שלו… ליצוק לכל יום ויום את החיים האמיתיים ולמלא את הזמן – בכל מקום שהוא על פני ארצנו הקטנטונת, בשפע של חיות וחיים.
ושנחזור כולנו לזמן אלול "חיים כולכם היום".