מוצאי שבת קודש תחילת זמן אלול שנת תש"ע, מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטין זצוק"ל ויבלחט"א רבינו מרן ראש הישיבה הגרב"ד פוברסקי שליט"א בשולחן הכבוד יחד עם שאר רבותינו ראשי הישיבה שליט"א.
מה קרה? לשמחה זו מה היא עושה? תחילת זמן אלול? אכן כן… סיום מסכת בבא בתרא שנלמדה בישיבה שנה שלמה – שמחת התורה – חדוותא דשמעתתא…
מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד – עצם הזכרת המעמד לכשעצמו מעורר געגועים וכיסופים של אהבת תורה וכבוד לומדיה. המעמד, הדרשות המסורתיות, – ה'שישים המה מלכות' של רבינו ר' גרשון זצ"ל ה'ראה חיים עם התורה אשר אהבת' של רבינו הגרב"ד שליט"א.
הזמן הכל כך יקר שלהם… ה'חובות'… הכנת השיעור למחר…כל זה נדחה ולא קיים, כעת יש להם את כל הזמן שבעולם… לשבת ולשמוח בשמחת מאות בני הישיבה… חדוותא דילי.. מסיימי המסכת… לחזק את הדבר הגדול הזה, שהיה הדבר הכי נכבד וחשוב שיש בעולם, סיום מסכת…
יומא טבא לרבנן – עבדינן.
הבה"ח אשר גליס מכובד בסיום המסכתא, נשיא הישיבה שליט"א אומר את הקדיש, ולאחריו פוצחת התזמורת בקול שיר וזמר לכבודה של תורה… שיר רודף שיר, ניגון שמחה ועד אחד…
אך בשולחן המזרח משהו מתרחש… אוזניו הטהורות של מרן ראש הישיבה זצ"ל… האוזניים שעשרות שנים קלטו בהנאה את ניגון שירת התורה… את ניגון לימוד גמרא… האוזניים שהיו כרויות לשמיעת חידושי תורה… והבנה של יראה… חרדו לפתע, בין הניגונים והתשבחות קלטו הן זמירות חדשות…
מרן זצ"ל נרעד קלות… מוציא מכיסו פיסת נייר… כן הנייר המקופל… רוכן הוא על השולחן וכותב מספר שורות… הסקרנות בחדר האוכל מתעוררת… מאי האי?
רבינו זצ"ל קורא הוא לתלמידו הרב הגאון רבי אברהם צבי ברמן ושאלו – אתה מכיר את הניגונים הללו – הרשומים בפתק? האם הם שירים שהבחורים מכירים? מתעניין הוא לדעת.
תדאג בבקשה מורה רבינו זצ"ל – שישירו את השירים הללו ושכמותם.
ובשורה האחרונה מוסיף הוא בכתב יד קדשו – 'תזמורת קול נמוך פחות מקול הציבור' – בינו נא זאת, מי בא לשרת את מי… התזמורת מלווה היא… אך אינה נוטלת את הבכורה… שירת התורה בטהרתה, היא השירה היוצאת מפה טהור, של אלו ההוגים ועוסקים בתלמודם יומם וליל… קול ד' בהדר…
כך חרד מרן זצ"ל על קדושת התורה, ובניה – בוניה… יש שירה, ויש שירה של בית מדרש… יש שירה, ויש שירת התורה… שירה של בני תורה…
והיה דף האקורדיון הכל כך מוכר מהשיעורים והשיחות, לשיעור נצח עבורנו… חרוט בליבנו… שיחה שנאמרה בקול דממה דקה, ותהדהד בחן והדר – בציווי ובקשה – שמרו נא בני על קדושתכם… לעד…
(שבתי)