"עם לבן גרתי"
השאלה הנשאלת היא, כיצד לא השפיעה חברתו של לבן הרשע ובניו לרעה על יעקב אבינו, הרי כבר אמרו חז"ל: "אוי לרשע ואוי לשכנו" (סכה נו ע"ב). כתב הרמב"ם (הלכות דעות פ"ו ה"א) כי "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו", ואם כן מה נתן ליעקב אבינו את הכוח להישאר נאמן לדתו, להתחתן, להביא שניים עשר שבטים קדושים, מבלי שאביו ואמו היו לידו וסייעו לו, בלי אחים ודודים, בעת שחותנו הרשע רודף אותו ומרמהו פעם אחר פעם?
לבן היה רשע מרושע, הורג נפשות ועושה מהן תרפים. כולו מלא עבירות, עד כדי כך שלא ידעו איך לקרוא לו, הרי כולו שחור משחור מרוב עבירות, ולכן כנו אותו בלשון סגי נהור בשם 'לבן', כפי שלהבדיל קוראים לאדם עיוור שאינו יכול לראות כלום – בשם 'סגי נהור'.
עם כל זאת, יעקב עמד איתן, לא זז מדתו והמשיך לעבוד את ה' בכל כוחו, כפי שהעיד על עצמו ואמר: "עם לבן גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי!".
הכיצד?
נראה לבאר, שכל עוד מתפעל האדם מזולתו, וחושב כי הוא אדם גדול וחשוב – הוא עלול ללמוד ממעשיו, אך אם השני אינו נחשב בעיניו לכלום – הוא אינו מתפעל ממנו, ולא נדבק ממעשיו.
יעקב אבינו העיד על לבן ואמר: "עם לבן גרתי ואחר עד עתה. ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה", כלומר, לבן עצמו היה חשוב בעיני כמו שור וחמור, עבד ושפחה, ולכן לא למדתי ממעשיו!
בשולחן ערוך אורח חיים, בהלכה הראשונה, כותב הרמ"א: "ולא יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודת ה'".
אחד הדברים שיכולים להבטיח לאדם את קיום המצוות והעמידה האיתנה בדרך ה', הוא לא להתבייש מפני המלעיגים, אלא אדרבה, לקיים בעצמו: "ויגבה לבו בדרכי ה'" (דברי הימים ב יז, ו), ועל ידי כן לא יושפע כלל מסביבתו הרעה.
אין להיכנע להשפעת הסביבה
הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד, בעל ה"קובץ שיעורים", ביקר בארצות הברית בתקופה בה היה מצוי רק חלב עכו"ם. באותה עת נמצאו מספר רבנים גדולים שהקלו בדבר, וטענו שכיוון שבזמננו אין חולבים בהמות טמאות, ניתן לשתות חלב עכו"ם ללא חשש. אבל רבי אלחנן החמיר על עצמו, ונמנע מלשתות חלב בכל עת שהותו באמריקה.
ביומו הראשון בארצות הברית, הגיע אליו בעל בית המלון, וכיבדו בכוס קפה עם חלב. רבי אלחנן סרב ליטול את כוס הקפה, באמרו כי הוא אינו שותה חלב עכו"ם. כך נאלץ בעל בית המלון להביא לו כוס תה.
ביום השני הגיע בעל בית המלון שנית, והציע לרבי אלחנן כוס קפה עם חלב. רבי אלחנן דחה את הכוס, ואמר לבעל המלון בתמיהה: "מדוע אתה מגיש לי קפה עם חלב, הרי כבר ציינתי בפניך כי איני שותה חלב עכו"ם?!".
"מה, הרב עוד לא התרגל?", התפלא בעל המלון, "חשבתי שרק ביום הראשון הרב יקפיד על כך, אבל לאחר מכן הוא כבר יתאזרח במקום, וינהג כמנהג המדינה… כולם נוהגים כך, אין מה לעשות. בדרך כלל לוקח יום-יומיים להשלים עם המציאות ולהבין שזה מה שיש, כולם שותים חלב עכו"ם, לכן הבאתי לרב קפה בחלב!".
בדומה לכך, עשו היה בטוח כי יעקב אבינו יתאזרח בחרן, וייהפך לתושב מן המניין, הנוהג במנהג המדינה, ומרמה את הבריות.
אולם יעקב אבינו הגן על עצמו בהגנה מיוחדת, כאשר בז ללבן וסביבתו והתייחס אליהם כ"שור וחמור צאן ועבד ושפחה". על ידי כן לא נדבק ממידותיהם הרעות ומעשיהם השליליים.
עם ישראל אינו הולך אחר 'רוב העולם'!
רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל היה אהוב ורצוי בעיני המושלים הגויים, שהכירו והעריכו את החכמה הגדולה והנפלאה בה ניחן.
באחת הפעמים שאל המושל את רבי יהונתן: "הרי בתורתכם כתוב שעליכם ללכת אחר הרוב, שנאמר: 'אחרי רבים להטות' (שמות כג, ב). מאחר שרוב באי העולם אינם יהודים, עליכם להיות כמונו, ולהתבטל לרב!".
רבי יהונתן בפקחותו הגדולה לא השיב מיד, אלא אמר למושל כי עליו לחשוב מעט בטרם יענה על שאלה כה סבוכה. בינתיים יצא רבי יהונתן מארמון המושל והחל לצעוק בהתפעלות: "הביטו וראו, הנה המושל רוכב על סוס בשמיים!".
רבי יונתן פנה לאחד הכמרים שעמד בסמוך, ואמר לו בפליאה: "וכי אינך רואה את המושל הרוכב על סוס בשמיים?!".
הכומר, שהתבייש להודות כי רבם של היהודים רואה דברים שהוא אינו רואה, הצטרף לרבי יהונתן וקרא: "כן, בוודאי שאני רואה, הנה המושל רוכב על סוס בשמיים!".
לאחר כמה רגעים עבר שם כומר נוסף. כשראה את עמיתו מצביע למעלה ומתפעל מהמחזה המופלא, לא היה נאה לו להודות כי אינו רואה דבר, ואף הוא הצטרף אליהם והביט השמיימה בהשתאות. עד מהרה התאספו במקום עוד ועוד אנשים, כולם נפעמים והמומים מהמחזה המופלא. כעבור מספר דקות עמדו ברחובה של עיר מאות אנשים שהביטו לשמיים וזעקו בקול גדול: "יחי אדוננו המושל!".
ביני וביני חמק רבי יהונתן מהמקום, חזר לארמון ואמר למושל: "אדוני המושל, יש לי תשובה לשאלתך. ברצוני שתצא כעת למרפסת, ותאמר לי אם רואה אתה את עצמך רוכב על סוסך בשמיים"…
ניגש המושל למרפסת, והשיב לרבי יהונתן בנחרצות: "בוודאי שלא!".
המשיך רבי יהונתן ואמר: "ישמע אדוני המושל את כל המוני האנשים המתגודדים ומכריזים: 'יחי אדוננו המושל הרוכב על סוסו בשמיים!' מדוע אינך מתבטל והולך אחר הרוב?".
"איזה מין רוב זה?!", השיב המושל בתמיהה, "רוב של אנשים טיפשים ושקרנים, הממציאים דברים שאינם קיימים במציאות, כיצד אלך אחריהם?!".
"זו התשובה!", קרא רבי יהונתן, "אנו בני דת האמת, מדוע נתבטל אחר רוב העולם המורכב מההיפך המוחלט?!".
"ונתן לנו תורת אמת", משה אמת ותורתו אמת. כל אות וכל תג בתורתנו הקדושה מדוייקים ומדוקדקים. רבותינו התנאים והאמוראים, ואחריהם רבותינו הראשונים והאחרונים, הקשו קושיות ותרצו תירוצים, כדי לרדת לחקר האמת, ולגלות את כוונתו ורצונו האמתי של הבורא יתברך בתורתנו הקדושה.
אדם הדבוק במידת האמת, כדוגמת יעקב אבינו, יצליח לעמוד ולנצח, ולא ייבוש מפני המלעיגים עליו, אלא ימשיך באמת תורתנו הקדושה!
***
"ויצו אתם לאמור כה תאמרון לאדני לעשו" (לב, ה)
המלה "לאמור" נראית, לכאורה, כמיותרת, שהרי מיד הוא אומר: "כה תאמרון לאדני".
ה'אור החיים' הקדוש עמד על שאלה זו, וכתב וזה לשונו: "ואולי שיכוון לומר, שיאמרו אליו שהוא ציווה לומר אליו בסדר הזה. שזולת זה יחשוב כי השלוחים – הם האומרים בנוסח זה, בחשבם כי הוא הבכור בבכורתו, ומן המוסר לדבר כן, ולא יצאו הדברים מפי יעקב. לזה ציווה אליהם שיאמרו כי הוא אמר כדברים האלה, וקראו אדון עליו, שבזה יסיר קנאה ושנאה".
מכאן אנו למדים, עד כמה מוכן היה יעקב אבינו להתרפס בפניו של אותו רשע, ובלבד שיסיר מלבו את הקנאה ואת השנאה, ויתרבה השלום. כדי למנוע ספק ספקא של פרשנות מוטעית מצד עשו, שמא תארי הכבוד ניתנו מפי השליחים ועל דעת עצמם – יעקב מדגיש בפניהם לומר לעשיו שהוא זה שהעניק לו אותם. בכך מלמדנו יעקב אבינו דרך חיים: לוותר, ושוב לוותר! מי שמוותר – מצליח!
ויתור – היסוד שעליו עומד הבית
קבוצת אברכים העוסקים בהכנת חתנים לבניית ביתם, נכנסה למרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ושאלה בפיהם: בדרך כלל ההכנה כוללת סדרה של שמונה עשר מפגשים. והנה הגיע חתן מחוץ לארץ, שמועד חתונתו בעוד שלושה ימים, והלה לא עבר כל הכשרה בחוץ לארץ. על מה ידברו איתו בפרק הזמן הקצר שנותר?
נענה הרב ואמר להם: "תגידו לו: תוותר, תוותר, תוותר! זהו היסוד שעליו עומד הבית! אם תכינו אותו לוותר – הוא יחיה חיים טובים, וידע איך להתייחס לאשתו!".
החיבור בין בני זוג בתוך הבית, קיים רק כאשר בני הזוג לומדים לוותר זה לזה. בהיעדר ויתור הדדי, במקרה הטוב שני בני הזוג ממשיכים לחיות באותו בית, אך אין ביניהם כל חיבור. כל אחד חי את חייו ועושה ככל העולה על רוחו. במקרה הגרוע יותר הבית מתפרק לחלוטין!
עד כדי כך!
לעתים קרובות נשמעת הטענה: 'קודם כל שהיא תוותר, אחר כך גם אני אוותר. פיפטי פיפטי [חצי חצי]…!'
שום פיפטי פיפטי! תוותר! פיפטי פיפטי הוא הרס הבית! אי אפשר לתאר במלים, את השנאה שנגרמת לעתים רבות בין בני זוג שאינם יודעים לוותר, וכל אחד מהם "הולך עד הסוף".
יעקב אבינו למדנו את היסוד הגדול הזה: לוותר! רק מי שמוותר מצליח!
המנצח האמיתי – זה שמוותר
יש סיפור נפלא, שמוסר השכל גדול בצידו, על האדמו"ר הקדוש רבי יואל מסאטמאר זצ"ל, שתמיד היה אומר למאות אלפי חסידיו, שמי שרוצה להצליח בחיים, לחתן ילדים בנחת – שיוזיל מכספו לצדקה! ובאמת חסידי סאטמאר מפורסמים במעשי הצדקות העצומים שהם עושים. יש להם לב של צדקה!
פעם אחת עבר כאן, ליד בניין הישיבה, חסיד סאטמאר, והתעניין: "של מי הבניין הזה?", משאמרו לו שזו ישיבת 'אור החיים', ביקש לראות את מי שעומד בראשה. הוא נכנס אלי ואמר: "אני ממש מתפעל! איך הצלחת להקים בניין כזה?" אמרתי לו: "פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול. כל הבניין הזה הוא מלחמם של אנשים. אלו שהצליחו יותר נותנים מעשר". ואז אמר: "גם אני מעוניין לתרום!" וכתב צ'ק על סך עשרת אלפים דולר… חסיד סאטמאר שסתם עבר ליד הישיבה והתפעל!… נפשו איוותה ויעש.
לפני כמה עשרות שנים הגיע האדמו"ר הקדוש לביקור בארץ ישראל, וקבלנו ממנו ברכה. כל העשירים של סאטמאר התמודדו ביניהם, מי יזכה להביאו במכוניתו משדה התעופה לירושלים, כמו האבנים של יעקב אבינו שכל אחת רצתה שעליה יניח צדיק ראשו… עשו מכרז, ובסופו של דבר הזוכה תרם שבעים אלף דולר, סכום גדול מאד באותם הימים, כדי לזכות בזכות הזאת. פלא פלאים!
על כל פנים, היה גביר גדול אחד שאירגן דינר בליל שבת, באחד מבתי הכנסת המפוארים. הוא תיכנן שהאדמו"ר יערוך טיש, ויעורר את הציבור לעשות צדקה למען המוסדות.
להפתעתו הרבה, לפני שבת, הודיע האדמו"ר כי לא יהיה טיש! הסיבה: הרבנית מבקשת!
"כבוד האדמו"ר! הלוא האדמו"ר הוא הקובע! ובפרט שמדובר על צדקות גדולות למען המוסדות!".
"אם הרבנית בקשה שלא יהיה טיש – אין טיש!".
האדמו"ר הבחין שהלה מתפלא, ואמר: "ואם סבור אתה שהיא, כביכול, ניצחה – לא ולא! אני ניצחתי! כי המנצח הוא זה שמוותר!".
איזה מוסר השכל! רבים אומרים משפטים בסגנון: "אני פה הקובע! אף אחד לא יגיד לי מה לעשות"… הם סוברים שבשתלטנות הזו הם המנצחים, ואינם יודעים שההיפך הגמור הוא האמת הצרופה: מי שמוותר הוא המנצח, הוא המצליח! כמו שאמר ה"חפץ חיים" זצ"ל: מעולם לא ראיתי אדם שוויתר והפסיד.
ה' משלם שכר למי שמתגבר על מידותיו ומוותר. מי שמתעורר בקרבו רצון לדבר לשון הרע, הדיבור כבר עומד על קצה לשונו, וברגע האחרון הוא מצליח להתגבר – לכבוש את יצרו ולנצור את פיו – אין לתאר את שכרו!
(מתוך 'משכני אחריך')
בחומש עם דרשות של רבינו ירוחם הלוי מובאים דברים ברוח אחרת לגבי הגישה של יעקב כלפי עשיו.
אני לא בא להעביר ביקורת או משהו כזה אני רק מעיר ששם כתובים דברים ברוח אחרת.