"פְּקֻדַּת, שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ"
מעשה בקהילה של בני תורה שבמשך תקופה ארוכה התפללו בכל מיני מקומות זמניים ולא היה להם בית כנסת ראוי לשמו, והנה יום אחד הצליחו לגייס תרומה הגונה ממשפחה אמריקאית שרצתה להקים בית כנסת בארץ הקודש לעילוי נשמת הוריהם שהלכו לבית עולמם.
השקיעו שם סכום לא מבוטל, ובנו בית כנסת ראוי לשמו, וכאשר היה בית הכנסת מוכן ועמד על תלו, תכננו לקיים אירוע גדול של חנוכת הבית, בנוכחות התורמים כמובן, אלא שמועד השמחה נקבע לשבועיים או שלושה שבועות לאחר שהמבנה כבר היה מוכן ומזומן.
הגבאים חשבו אולי לדחות את הכניסה לבית הכנסת עד לבואם של התורמים, אבל היו מבני הקהילה שטענו שאין סיבה לעכב את הכניסה למבנה. ייכנסו עכשיו, וכשיבואו התורמים יעשו מסיבה גדולה לכבוד חנוכת הבית.
היתה להם גם טענה: יהודי שנולד לו בן בכור, פטר רחם, האם מותר לו לדחות את פדיון הבן בכמה ימים לאחר שמלאו לתינוק שלושים יום, כדי לכבד את הסבא והסבתא שיבואו מחו"ל להשתתף בשמחת הפדיון? אולי באמת מותר?
באו לפני מרן שר התורה זצ"ל, שאמר שלגבי פדיון הבן בוודאי שאין לעכב את הפדיון, כי מצוות לא דוחים, ויש לקיים אותן מיד, כמו שאמרו חז"ל מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה.
גם לגבי בית הכנסת, אמר מרן שעדיף להיכנס כמה שיותר מוקדם ולא לדחות, אבל מאחר וכאן יש את התורמים שבית הכנסת נבנה מכספם, וצריכים לכבד אותם, ממילא הכל לפי העניין, ו'כל ערום יעשה בדעת', כדי להשתדל שהכניסה למבנה החדש תהיה מוקדמת ככל האפשר, מבלי לפגוע בכבודם של התורמים.
ובהקשר זה אספר סיפור נורא ששמעתי מידידי הג"ר נח שטיינמן שליט"א, נכדו של מרן בעל 'איילת השחר' זצ"ל, שסיפר לי אודות נגיד אחד מארה"ב שתרם כסף לבניית בית כנסת גדול בארץ הקודש, והיו מכבדים אותו מאוד, אבל אחרי תקופה יצא עליו לשון הרע, והכפישו את שמו מאוד.
כשנפטר, התלבטו אנשי הקהילה בארץ אם לדאוג לקבורתו בכבוד בחלקה שלהם, והיו שהתנגדו מאוד בגלל השמועות הרעות שיצאו אודותיו. לבסוף קברו אותו על תנאי בארה"ב, וכעבור 12 שנה הביאו אותו לקבורה בארץ בחשאי, בלי לספר לאף אחד כדי שלא לעורר מחדש את העיסוק בנושא.
רבי נח שטיינמן היה אחד מאנשי החברא הקדישא שהתעסקו בכבודו של הנפטר בהבאתו לקבורה בארץ, והוא העיד באוזני שראה במו עיניו את גופו של המנוח כשהוא שלם כביום פטירתו, לא שלטה בו רימה ותולעה, בזכות בניית בית ה', ואולי גם בזכות הביזיונות הנוראים שעברו עליו, והוסיפו זכויות על זכויותיו.