אספר ממה שבדידי איתרמי מילתא לפני עשרות בשנים, בעודי מתכונן והולך לקראת היום הגדול הנכבד – יום מתן תורה והשבת הסמוך לו, נקלעתי למצוקה ונטרדתי משלוותי ומהכנותיי הנשגבות ליום טוב, היה זה כאשר הופתעתי לקבל שיחת טלפון מבני הבית שהמקרר שבבית שבת מעבודתו בפתע פתאום, והלא הוא אותו מקרר העומד מוכן ומזומן להכיל בו את כל צרכי השבת והיו"ט הקרב ובא.
והמדובר היה בכמות גדולה של מאכלים ושתיה רבה לכבוד האורחים הרבים המגיעים מרחוק ומקרוב לחגוג את יום מתן תורתנו בצוותא חדא, והיה ברור לכל שאי אפשר להמשיך את ההכנות בלי זה, ובפרט שכבר קרב ובא יום השב"ק והיו"ט הסמוך לו, ולא היתה ידי משגת לקנות מקרר חדש במהירות כל כך, ולא ראיתי שום דרך וחזיון לתשועה בדבר.
או אז נטלתי את ספר התהילים בידי, והשתמשתי בעצה זו לבקש רחמים בדברים היוצאים מן הלב, ממי שהעושר והכבוד שלו, ובידו לגדל ולחזק לכל ולמלאות החסרון מרגע לרגע, ופתחתי את פי בתפילה לה' הטוב בדחילו ורחימו בחרדת קודש והתעוררות, שיוציאנו ממצוקתו במהרה ושיבוא לי לעזרה עוד בזה היום בשעתא חדא וברגעא חדא.
וציינתי לפניו באומרי, אם לא למעני יעש, אזי למען כבוד שב"ק ולכבוד יו"ט שהם ימי עונג ושמחה, ומה גם עבור כל הציבור הרחב שמגיעים לסעוד הסעודות בקרב אוהל ביתי בשבת וביו"ט.
ומדי עיוני בו בעומק התפילה, נכנס בהלך מחשבתי עוד כמה דברים הצריכים לי כעת בדחיפות, והוספתי לבקש מהשי"ת שיזמין לי הקב"ה סכום גדול יותר ממה שעולה דבר זה כפי מה שחישבתי לעצמי, כדי שיספיק לי לקנות גם אלה, כולל שאר התחייבויות שהגיע כבר זמן פירעונם.
ואז אמרתי לעצמי הרי זה אותו הקב"ה שהוא כל יכול ושהכל בא ממנו ואין מעצור לו מלהושיע בין מעט בין הרבה, ואכן בעת עוסקי בתפילה ובעבודת הלב לבקש בקשתי הרמה, נתעורר בליבי איזה מחשבה טובה לנסוע לבקר ידיד משכבר הימים איש זקן וחשוב [ז"ל], כדי לקיים בו מצות גמילות חסדים, ולא ידעתי בעצמי להסביר משום מה ולמה עלה ברעיוני ענין זה עכשיו, אמנם ממחשבה למעשה פניתי ושמתי לדרך פעמיו לנסוע אליו.
וכאשר עמדו רגלי בחוץ, ממתין ומחכה למונית שתסיע אותי לבית ידידי זה, עלו לי תיבות אלו בפי, "מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ", [וחשבתי בעצמי כי בוודאי דרכי אנוש מכוונים מהרבוש"ע, והוא זה שנתן לי את זה הרעיון לנסוע כעת לדבר מצוה, וכי זהו רצונו יתברך]. ובהיותי עומד ומתבונן בפסוק זה, ובוחן את מחשבותיי לדעת כוונת הענין בביקור ידידי זה, נעצר לידי רכב מפואר, והנהג שישב בפנים פתח את החלון וזעק בשמי לקרוא אליו.
וכאשר שמעתי וראיתי אחד הקורא לי בשמי, הבטתי עליו כמשתאה לדעת מי הוא זה האיש הפונה אלי, שאיני מכירו כלל, והלה יודע אפילו לנקוב בשמי, ובתוך כדי כך נפתחה הדלת ומתוך הרכב יצא כנגדי איש חשוב ונכבד.
וברגע קט התברר לי כי זה הוא האיש הנמנה בין ידידי ומכירי מארה"ב, אשר פתח לי פתח בהיותי בחו"ל כשנסעתי אליו, לעזור לי במטרתי החשובה כיד ה' הטובה עלי, ואז הארתי לו פנים, נתתי לו שלום והחזיר לי שלום ובא עמי בדברים.
ובתוך כך ביקש ממני שאעלה לרכבו ויסיע אותי אל מחוז חפצי, ובעודם נוסעים אנחנו על אם הדרך שח הלה לפניי, שהגיע כעת לא"י לכמה ימים במסגרת 'ירחי כלה', אשר הנגידים בעם מארה"ב מגיעים הנה ליומיים ושלושה ללמוד תורה, ולשמוע שיעורים מפי רבני וראשי הישיבות, וכעת הוא בדרכו ללמוד בישיבת 'מיר' בירושלים עיה"ק.
ובתוך כך גילה את צפונות לבו ממה שהוא מתפלא ומשתאה לעצמו נוכח אות ה' שראה בפגישה הזאת המוכיחה את מחויבותו לבוא לעזרתי ואיך הכול מכוון מלמעלה, כי לפני כחצי שעה נסע ועבר דרך ביתי [לציון של רבו הגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל מראשי ישיבת מיר אשר מנוחתו כבוד בבית החיים בסנהדריה] וחשב עלי במחשבתו האם יצא לו לפגוש את אותי או לא, וכך המשיך בדרכו הלאה, ואילו כעת בדרכו בחזרה כאשר ראה אותי חולף ממש לידו, הבחין שיש דברים בגו, וכי מאת ה' היתה זאת לבוא לעזרתי.
ועצר מיד, כי הרגיש כבר חובה לפתוח את ידו להיטיב לי ולגרום לי נחת רוח, ועל אתר כתב לי "טשעק" של תרומה מכובדת במיוחד, שיצא לי מלוא הסכום במדויק כפי הצריך לי וכבקשתי מאת ה', ובלי אומר ודברים, והדברים מפעימים לשומעיהם, גם זאת לא פחות מפליא, כי כל דבר המעשה הזה לא נמשך אלא כעשר דקות מעת שהתפללתי אל ה' שיבוא לעזרתי, וישועת ה' באה לי כהרף עין. ואז ראיתי עין בעין גודל רוממותו יתברך העושה גדולות עד אין חקר, ואשר לו הכח והממשלה לעשות בהם כרצונו, והשכלתי לדעת שה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו כפשוטו, והכל באמצעותו, שקיבלתי רוב הטובה והשפעה בדקדוק נפלא.