מספר הגאון רבי יעקב בנדר שליט"א, ראש ישיבת 'דרכי תורה' בפאר־ראקאוויי: "שמעתי מעשה מופלא מאחד ממכרי שסיפר על אמו ע"ה. כשפרצה המלחמה הנוראה, היא היתה ילדה קטנה, והתחבאה יחד עם הוריה ובני משפחתה במקום מסתור, בחצר ביתו של גוי מחסידי אומות העולם שסייע להם ככל יכולתו. הגוי המארח חפר עבורם בור ענק מתחת 'שוקת' הבהמות. מסתבר כך הבין, שבמקום שכזה הנאצים לא יחפשו אחר יהודים.
במשך עשרים ותשעה חודשים התחבאו בבונקר. מיד ערב יצאו החוצה, לנשום מעט אוויר ולקחת כוחות מחודשים ליום המחר. אבי המשפחה התאמץ ככל יכולתו לזכור את ימי השבוע והתאריכים, כדי לדעת מתי חלים השבתות והימים הטובים, ואף היה מלמד את ילדיו הלכות שבת ומועדים. ומאחר ורצה לדעת מתי חלים הימים טובים, ובפרט ימי חג הפסח, כדי להימנע בהם מאכילת חמץ, על כן לקראת סוף כל חודש היה יוצא בלילות להביט על הירח. ומשראה את הירח בחידושו, הבין שכעת ראש חודש .ניירות לא היו ל, ולא נותרו ברירה אלא לחשבן ולזכור את התאריכים במוחו. מראש חודש ניסן ואילך היה מחשבן לעצמו, א' ב' ג', כך עד ליל ט"ו בניסן, ליל הסדר.
כשבוע לפני חג הפסח, ניגש למארחו הגוי ואמר לו: "בעוד מספר ימים נחוג את חג הפסח. רצוני לבקש ממך בקשה, מידי יום אתה נותן לנו חתיכת לחם קטנה ממנה יש לנו קיום לגופנו הכחוש והמעונה. אולם מכיון שבחג הפסח אסור לנו לאכול חמץ, על כן בקשתי, שבמשך שמונת ימי חג הפסח תיתן לנו מעט תפוחי אדמה וביצים". במסירות נפש ובגבורה בל תתואר, הצליחו להחזיק מעמד מאכילה מועטת זו. אמנם בתחילה עלתה מחשבה בליבם להשיג גם מצות, ואף בנו תנור לאפיית מצות, אבל חרף המאמצים המרובים לא עלה בידם להשיג קמח. מורעבים ומעונים שמרו בשמחה רבה את מצוות חג הפסח. אולם זה לא נגמר כאן. לאחר שהסתיימו ימי חג הפסח, ראה אבי המשפחה בחלומו את אביו שבא אליו מעולם האמת, ואמר לו: "המעשה שעשית היה דבר נפלא ביותר, אך צר לי להודיעך כי שנה זו הרי היא שנה מעוברת וטרם שמרת את חג הפסח, כי בטעות נמנעתם מאכילת חמץ ביום הפורים".
לימים סיפרה ביתו לילדיה: "וכי חושבים אתם שהדבר הפריע לאבי או לאמי? לא ולא, כחלוף חודש ימים שמרנו בשנית את מצוות חג הפסח. ובחסדי שמים מרובים לאחר ששהינו שם משך 29 חודשים, נסתיימה המלחמה ויצאנו מאפלה לאורה. כמובן שמיהרנו לבדוק בלוח השנה את התאריכים, ואכן נוכחנו כי אותה שנה היתה שנה מעוברת.
(המודיע פסח תשפ"ג)