נזיר דף נו
מדוע מיאן הגה"צ רבי שמואל יודלביץ לומר דברי התעוררות פני כל נדרי?
וכל טומאה מן המת
המגיד הנודע הגה"צ רבי שמואל יודלביץ זצוק"ל היה ידוע היה כנואם בחסד, ודבריו היוצאים מן הלב השפיעו על רבים ליישר אורחותיהם. ממרחקים ביקשו שיבוא לשאת מדברותיו, ואף כי היה הדבר כרוך בטלטולים וביטול תורה, הכריע שיקול זיכוי הרבים את הכף.
כאשר נפטר הרב דבתי הורודנא באו הגבאים והמתפללים וביקשוהו שיאמר דברי כיבושים לפני כל נדרי. הייתה זו הזדמנות פז שאין כדוגמתה, דבר בעתו מה טוב, הן בהרהור תשובה בערב היום הקדוש יכול האדם לקנות את עולמו, להיחתם לחיים ולזכות בדין. כעת, באים לפניו מניין שלם המבקשים לשמוע, רוצים לקבל, איזה זיכוי הרבים נפלא, וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו, הרי זו זכות עצומה עבורו ליום הדין!!
רבי שמואל אהרון סירב. לא הועילו הבקשות, הוא לא נענה להפצרות גם לא נימק את הסירוב, שכן בבית הכנסת לא שח אלא בתורה ותפילה. לאחר התפילה, כשהלך לביתו, נשאל לסיבת סירובו, הן יכול היה לעורר את הקהל עד לדמעות, והוא כה עמל לזכות את הרבים כל ימיו?!
נענה ואמר: "ידעתי בני ידעתי, ודווקא משום כך מיאנתי. יכול הייתי לעורר לבכי, אך היה שם בכי אחד שאותו לא רציתי, מבינים אתם?! בכל שנה היה הרב דורש ומעורר לתשובה, השנה הוא נפטר, אבל הרבנית-אלמנתו מתפללת בעזרת הנשים, ולבטח כאשר תשמע שמישהו אחר דורש במקומו, תיזכר בדרשתו ותזכור את היעדרותו, ומקור דמעותיה ייפתח…"
חזרו ושאלוהו: "וכי משום כך כדאי לוותר על זיכוי הרבים ביום הדין?!"
נענה ואמר: "לא רק על כך, אלא על הרבה יותר, כלום יש זיכוי הרבים גדול יותר מהוצאת בני ישראל ממצרים, חילוצם משעבוד קשה ומר, והוצאתם ממ"ט שערי טומאה? והקב"ה בכבודו ובעצמו כיבד את משה רבינו בזיכוי הרבים שאין כדוגמתו, ואילו משה רבינו סירב, אם הדבר יפגע ברגשותיו של אהרן אחיו הגדול, כי אין המטרה מקדשת את האמצעים, ומצוה אינה יכולה לבוא בעבירה…"
(הגר"י ליוש שליט"א)