היה רבינו אומר: מהו זה שאנו אומרים בתפילה "השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך". והרי כבר ביקשנו על תורה ועבודה, ומה לנו עוד לבקש 'והחזירנו בתשובה שלימה לפניך'?
ואמר שרואים מכאן, שאפשר ללמוד ולהתפלל 'און נישט קענען דער אויבערשטער' [-ובכל זאת לא להכיר את הבורא], ועל זה הולכת הבקשה 'והחזירנו בתשובה שלמה לפניך', דהיינו החזרה אליו יתברך, וזוהי הדרך להצלחה בתורה ובתפילה – להרגיש ולחיות בכל עת 'שויתי ה' לנגדי תמיד'.
כיוצא בזה היה מבאר בנוסח תפילת המועדים "קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך כו' וטהר לבנו לעבדך באמת", וצ"ב דמאחר שכבר ביקשנו על מצוות ועל תורה, מהי הבקשה הנוספת של 'וטהר לבנו לעבדך באמת', ואמר, דאמנם יתכן לאדם לעשות מצוות וללמוד, אבל הכל לא באמת!, דהיינו שעושה כן סתם, כמצות אנשים מלומדה או משום כל מיני חשבונות אחרים, ועל כך מוסבת התפילה שאנו מבקשים "וטהר לבנו לעבדך באמת, כיון שזו האמת היחידה והדבר היחיד הקיים בעולם – תורה ומצוות.
איך אכתוב דבר שלא אמת?!
אחד מבני הישיבה שלמד בה בבחרותו, התכווין להמשיך ללמוד בה אף לאחר נישואיו, כאברך. אלא שבחדשים הראשונים להתגורר בבני ברק עד שהדירה אותה רכשו עבורם בירושלים תתפנה, ובאותה תקופה קבע את לימודיו שם עד שישוב להתגורר בירושלים וימשיך את לימודיו בישיבה כאברך.
והנה באותה תקופה קצרה בטרם שב לירושלים, נדרש לצורך הנחה כלשהי להביא אישור על גובה המילגה שהוא מקבל מידי חודש בחודשו ממקום לימודיו.
לתומו, פנה אל רבינו וביקש ממנו אישור על הכסף שמקבל אברך בישיבה. אבל רבינו תמה לעומתו: איך אכתוב לך שאתה מקבל, הרי עדיין לא התחלת לקבל את המילגה כאברך בישיבה [אף שכבר למד בה עד לא מכבר כמה שנים וקיבל 'חלוקה' כבחור, ואף עתיד לשוב ולקבל גם כאברך, אבל למעשה באותה עת עדיין לא קיבל מילגה של אברך].
והנה ביודעו שהאישור הזה נחוץ לו, רצה רבינו לוודא שהלה מבין היטב את הבעיה, ושאל אותו בעדינות, כשניכר שמדבר מתוך כאב: "אתה מבין אותי? אתה מבין את הבעיה שאני נתון בה? הרי כרגע אתה עדיין לא מקבל". ונצר את הענין בליבו.
זמן מה לאחר מכן אמר לו: מצאתי עצה לפתור את הבעיה. ובדברו כתב נוסח אישור כדלהלן: "אברכים בישיבה מקבלים כך וכך", ובכך הכל בא על מקומו בשלום. הוא – לא הוציא מעטו דבר שאינו אמת, ולא כתב שהנ"ל מקבל, ומאידך, נתן בידו אישור שעשר להשתמע – והיה די לו בכך – שזהו סכום המילגה שהוא מקבל.
היה זה עבור התלמיד לימוד גדול כיצר אף לצורך אישור זניח לרשויות המדינה. ולמרות שהיה כל טצדקי שבעולם לכתוב כפי שהתבקש בתחילה, מכל מקום הקפיד מלבטא בפיו או מפי כתבו דבר שאינו אמת מוחלטת. אף שהאברך נמנה במשך שנים על בני הישיבה שרק בתקופה מסויימת זו נבצר ממנו להגיע ללמוד בה בפועל.
"ב"ה אין חובות"
פעם הגיע אליו גביר פלוני ושאל אותו אם יש לישיבה חובות, כי ברצונו לכסות את כל החובות שיש לישיבה. אולם רבינו השיבו בפשטות כי אין לו חובות ואינו צריך איפוא לכלום…
הלה שהיה כהלום-רעם מהתגובה הבלתי צפויה המשיך לשאול אם בכל זאת אין התחייבויות שונות שהראש ישיבה קיבל על עצמו לשלם, וכרגע אין לו את האפשרות לעמוד בהם? אולם גם על כך השיב רבינו שב"ה אין לו התחייבויות כאלו, וככל שהמשיך אותו גביר לנסות למצוא איזו 'פירצה' דרכה להשפיע מממונו לטובת הישיבה עבור חוב כלשהו כזה או אחר, עמד רבינו על כך שב"ה אין לא חובות ולא התחייבויות.
נדהם יצא הלה מבית רבינו באומרו שכזאת עדיין לא ראה!
(מתוך הספר אחרון לדור דעה בעריכת הרב שמעון יוסף מלר)