- מדרש רבה (ג, יב): "אותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקב"ה אמר לו: 'וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ' והוא אמר: 'וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי'. מיד השיבו הקב"ה בשיטתו, נתן לו אותות לפי דבריו, ראה מה כתיב אחריו 'וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה', כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות שאתה מוציא שם רע על בני הם מאמינים בני מאמינים".
- רמב"ן: הקב"ה אמר לו 'וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ', שהזקנים יבואו אתך אל פרעה המלך, להגיד לו: 'אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ', בהבנה שאין להם מה להפסיד מכך. כמו כן, הודיע לו הקב"ה 'כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ', ובתגובה לכך אמר משה: 'וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי'. משה תלה דבריו בתגובות פרעה, לאחר שיראו בני ישראל שפרעה לא יתן להם לצאת אזי 'וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי' כלל, טענתם תהיה 'לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה", אילו היה שליח של הקב"ה, לא היה מסרב פרעה לשמוע את דבריו. ויתכן אף שיאמרו 'לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה", במידת הרחמים לעשות לנו אותות ומופתים כפי שאמרת משום שאינך גדול כמו האבות, ולכן פרעה לא שמע, אילו היה פרעה מאמין בדבריך היינו יוצאים, ללא התייחסות לעוונותינו.
- חזקוני: הבטחת הקב"ה 'וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ' והמשכם 'וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל' נאמרו רק על הזקנים, שהם ישמעו בקולו, הבטחה זו לא התייחסה לשאר העם.
- חתם סופר: למשה היו שלושה חששות: א. שמא בני ישראל כלל לא יאמינו בה' שעתיד לפקוד את עמו. ב. גם אם יצפו לישועתו, חשש שמא יפקפקו בזהות משה ויאמרו שאינו בן עמרם ולא יכירו אותו, אלא יאמרו שהוא איש מצרי מרגל. ג. שיאמינו שה' יפקוד את עמו, ושהוא בן עמרם, אולם יאמרו שלא נראה אליו ה', ועל כן מי שם אותו למנהיג ונביא.
- אדמו"ר מגור (שפת אמת): גלות וגאולת מצרים היו השרש לכל הגלויות והגאולות בעתיד. משה רצה לסלול דרך לעתיד, שבני ישראל יגאלו גם בתקופות, בהן האמונה תהיה חלשה, ולכן ביקש לשמוע מהקב"ה את הציווי לגאול אותם גם בעת ש'לֹא יַאֲמִינוּ לִי'.
(סדרת הספרים, תורתך שאלתי שנכתבו ע"י הרב חגי ולוסקי.)