וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (מח, טז)
ה"כלי יקר" מדייק בלשון הכתוב, שהיה לו לומר "וידגו בארץ", מהו "בקרב הארץ"?
וביאר על פי מה שאמרו חז"ל (סוטה יא ע"ב): "…וכיון שמכירין בהן מצרים באין להורגן, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורים וחורשין על גבן, שנאמר: 'על גבי חרשו חורשים'. לאחר שהולכין היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה, שנאמר: 'רבבה כצמח השדה נתתיך'; וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן".
נמצא לפי זה, שישראל היו פרים ורבים בקרב הארץ ממש, בתוך האדמה!
ובאמת, לא לחנם נעשה להם נס זה שהיו נבלעים בקרקע, וודאי היה זה כדי שלא תשלוט בהם עין הרע של המצרים, על כן כוסו בקרקע, כדגים המכוסים במים, ומחמת היותם בקרב הארץ ממש נעשו רבים כדגים, כי לא שלטה בהם עינא בישא, ועל זה נאמר: "ותמלא הארץ אותם".
במדרש (בראשית רבה צז, ג) כתוב שמדובר כאן על ברכה רוחנית: "מה דגים הללו גדלים במים, כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהם, כך ישראל גדלים במים – בתורה, כיון שהם שומעים דבר חדש מן התורה, הם מקבלים אותו בצמאון, כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהם". יעקב בירכם שיהיה להם צימאון לרוחניות.
פעם שמעתי הסבר נוסף ל"וידגו לרוב". לא ממש פשט, אבל זו אמת גדולה:
כששוחטים למשל פרה או תרנגולת, לא תמיד אפשר לאכול אותה, וזאת מחמת תקלה כלשהי שאירעה בעת השחיטה, כגון הגרמה, חלדה, עיקור. במקרה כזה דינה של הבהמה שהיא נבלה, ונאלצים למכור לערבי ביפו. את כל הבהמה השלמה הזו שהיתה שווה תרפ"ט אלפים, מוכרים במחיר מוזל לנכרי. הבהמה אמנם היתה טהורה ודם לכן, נכון, אבל בשחיטה היה פנצ'ר ושוב אינה ראויה לאכילת יהודי.
בשעה טובה ומוצלחת השוחט שחט את הבהמה והכל בסדר, חלק, גלאט. אפשר לאכול אותה? עדיין לא, הבהמה צריכה לעבור בדיקה. בדיקה חיצונית ובדיקה פנימית. ממששים, ואם מצאו משהו – סירכא, זה לא גלאט, לא חלק. שוב מוכרים לערבי ביפו. הבהמה היתה כשרה והשחיטה כשרה, אבל בבדיקה נפסלה.
גם כשהשחיטה והבדיקה עברו בשלום, עדיין אי אפשר לאכול את הבהמה הזו. קודם צריכים להכשיר אותה. ואם היתה איזו טעות, כגון שלקחו קרש שאינו מנוקב ושמו לכמה דקות – נגמר הסיפור. הבהמה הזו טרייף. לכלב תשליכון אותו.
ברוך ה', כבר הכשירו בשר והכל בסדר. עכשיו צריכים לבשל אותו. היתה איזו טעות, הכניסו כף חלבית בן יומו, אין פי שישים כנגד זה. אוי ואבוי! התבשיל נטרף, וכאן אי אפשר אפילו למכור לערבי, ואפילו לא לתת לכלב. אסור בהנאה! ישר לפח האשפה. הכל היה בסדר עם השחיטה והמליחה, אבל בבישול משהו השתבש.
כל זה כששוחטים פרה, תרנגול או ברווז. אבל אם לוקחים דג מהים, צריכים רק לבדוק האם יש לו סימני טהרה – סנפיר וקשקשת. אם כן? אפשר מיד לבשל ולאכול אותו. אין בעיות לא בשחיטה, לא במליחה, לא בבדיקה ואין בו איסור בשר בחלב. אם הדג טהור – הוא טהור עד הסוף, בלי פנצ'רים!
יש ילד שהמלמדים כל כך נהנים ממנו, משתעשעים אתו, כזה פיינער בחור'ל, אבל כשהוא קצת גדל והולך לישיבה קטנה, לפתע מגלים שהתחבר שם עם בחור מקולקל, מתחיל להתגלש החוצה, מאבד את הטעם בלימוד.
לפעמים קורה שברוך ה' בשיעור א' וב' הבחור עדיין במצב של עליה, ובשיעור ג' מתחילה לה ההתדרדרות.
לפעמים הכל בסדר בישיבה קטנה, אבל בישיבה גדולה מתחילות הצרות… פתאום מתחשק לו מחשבים, ופה ושם…
זו היתה הברכה שבירך יעקב את יוסף – "וידגו לרוב", שצאצאיו יהיו כמו הדגים, שסימני הטהרה שלהם הנם תמידיים, הם נשארים טהורים עד הסוף, וכך גם הצאצאים לעולם לא יתדרדרו, ויישארו בקדושתם וטהרתם לאורך ימים.
(רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל – יחי ראובן)