"רק אדמת הכהנים לא קנה" (מז כב)
וברש"י: הכהנים – הכומרים
"יישב נא כבוד הרב", מציע לי אברהם בן אברהם גר-הצדק וחושף בפניי את סיפורו הלא ייאמן. "מקטנותי נמשך הייתי לאסטרולוגיה. צבא השמים, כוכבי הלכת, הגלגלים והתנועות היו מזוני העיקרי. נברתי בספריות אחר הספרים המתעדים את מהלכי השמש והירח, הכוכבים והמזלות. זה היה ההובי שלי.
"המכשיר הזה", הוא מצביע על טלסקופ ענק שניצב בטבורו של הבית, "עולה יותר משני מיליון דולר". הוא הצמיד את המשקפת לעיניי, ובתוך רגע חשתי כמו הייתי נוגע בירח. בתוך כך סיפר לי כי ה-סי.בי.אס, אחת מרשתות התקשורת הגדולות ביותר בארצות הברית, לוקחת ממנו את נתוני מזג האוויר.
כך חי הכומר דאון קייץ' ליבסט כל ימיו בין שמים וכוכבים, עד שגילה את האמת.
לפני שהמשיך אברהם בתיאוריו, אמרתי לו כי הגר הראשון בתולדות עם ישראל היה גם הוא כומר, יתרו, שעליו נאמר בתורה כֹּהֵן מִדְיָן. מה משך את יתרו ליהדות? אומר רש"י: "מה שמועה שמע ובא? – קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".
יתרו עזב הכול, כי מסתבר ששמע שמיעה מיוחדת שלא שמעו אחרים. שהרי בקריעת יום סוף כתוב (שמות טו, יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְלֶשֶׁת. אם כן, אם כל העולם שמע, למה דווקא ליתרו נתייחדה השמיעה? מה הוא שמע שהם לא שמעו?
מבאר רבי אליהו דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו, שעל יתרו נאמר ש"לא הניח עבודה זרה בעולם שלא עבד אותה". מכך נראה בעליל כי היתה טבועה בו מידת האמת. הוא היה דורש ומבקש וכל ימיו תר ומחפש אחר האמת הנעדרת, ולכך ניסה אליל אחרי אליל.
מכיוון שדבר במידת האמת, זכה יתרו כי ה' יתברך השמיע לו את מעשי הנסים והנפלאות. ואולם שאר אומות העולם, שקר ענתה נפשם, ואף שלא ראו כל תוחלת בעבודה זרה, המשיכו ___ לכן לא זכו לשמוע את נסי הקב"ה.
כשמוע בן שיחי ר' אברהם את הדברים, הרים ידיו כלפי מעלה ואמר: "מעיד אני עלי שמים וארץ שזכיתי להכיר את בוראי דווקא מתוך חיפוש אחר האמת.
"בעוד אני נובר בספרים אחר תנועות השמים, גיליתי ספר קדמון יהודי בשם היד החזקה. כשעיינתי בדברי רבנו משה בן מימון בספר המדע עמדתי כמשתומם. כל מה שלמדתי והשתלמתי משך שנים באוניברסיטה, וקיבלתי עליו תעודות ודיפלומות – הכול כתוב שחור על גבי לבן על דפי הרמב"ם, שכתב לפני למעלה מ-800 שנה, כשעוד לא היו טלסקופים בעולם.
"לא מצאתי את נפשי והתחלתי לחקור אחרי הרמב"ם וחיבוריו. מתברר כי היד החזקה הוא שמם של 14 חלקי ספרו. פתחתי את חלקו הראשון, הלכות יסודי התורה פרק א, והתחלתי לקרוא: 'יסוד היסודות ועמוד החוכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו".
"עצרתי משטף הקריאה ואמרתי לעצמי: אם מה שכתב הרמב"ם בספר המדע הוא אמת לאמיתה, גם דבריו בהלכות יסודי התורה אמת, ואני רוצה ללכת אחר האמת הזו.
"ברוך ה', גיליתי את האמת".
בימיי הראשונים במגדל העמק של שנת תשכ"ח
הימים לאחר שנות הזוועה, ימי השואה האיומה שכילתה שליש מאחינו בית ישראל. בארמונטייר שבצרפת זרחה השמש מחדש, ותקומת ישראל פיעמה בלבו הגדול של רבנו גרשון ליבמן זצוק"ל. הוא הגבר שהקים עולה של תורה ויהדות בצרפת, והשיב נשמות לגופים שהיו בבחינת העצמות היבשות.
באותם ימים הרי גורל שלאחר תהפוכות עולם היה לצדו דודי היקר באדם, רבי ישראל דוד נייוויונר זצ"ל – חתנו של סבי רבי זלמן גרוסמן זצ"ל, והיה כולו איש של מסירות נפש.
העולם היה שומם, והם הבינו כי לא די להם בפליטים והשרידים שבצרפת. קם אפוא רבי ישראל דוד ונסע למרוקו ולעוד ארצות ערב, עד שהקים את קיבוץ הגלויות הגדול ביותר – ישיבת "בית יוסף" שבארמונטייר.
צלה של נובהרדוק סכך על הישיבה ומייסדיה. נובהרדוק הדגישה את שפלותו של האדם. "היצר הרע", היה אומר רבנו גרשון, "מרחיק את האדם מן האמת, אף מעוות כליל את מוחו, וזה הופך להיות עבד לרצונותיו. רק אם מבטל האדם את רצונו, הוא יכול להרים ראש נגד העולם והיצר".
והם הרימו ראש. קראו תיגר נגד היצר ותחבולותיו, נגד השטן ודרכיו. דבר לא עמד בפניהם כשיצאו להציל נפשות. קיץ וחורף, יום ולילה לא הפריעו להם בעבודת הקודש. הם משו נפשות רבות מבוץ החיים והכניסו אותן לשערי קדושה ואורה.
זכה רבנו גרשון וזכה רבי ישראל דוד, שעד היום תלמידים רבים ומשפחות רבות בישראל חבים להם את חייהם הרוחניים והגשמיים גם יחד. הם העמידו אותם על רגליהם, ביססו אותם באמונה ונטעו בהם נטיעות של שמחה ותקווה, אורה ויהדות.
בימיי הראשונים במגדל העמק של שנת תשכ"ח, לשם נשלחתי בהוראתו וציוויו של מורי ורבי רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע, עמדתי בפני שוקת שבורה: מחד היה רצון עז להנחיל את התורה, ומנגד היה קיפאון בקרב בני הנוער.
קמתי וטסתי לצרפת לעמוד מקרוב אחר הקירוב האדיר של דודי היקר זצ"ל, שהיווה עבורי דוגמה חיה. ראיתי מקרוב את פעולות הקירוב של רבנו גרשון ורבי ישראל דוד ועמדתי כמשתומם. לא דיברו עמם על קירוב ולא על קום ועשה, אלא פשוט יישמו הלכה למעשה את מצוות ה' בהידור הגדול ביותר ובאהבת ישראל עצומה שפיעמה בקרבם. התלמידים, שהגיעו מבתים מסורתיים וראו דוגמה ואות, סמל ומופת ליראת השם, נשבו בקסמיהם ונותרו לשבת בחצרות בית ה'.
לא היה כל צורך לנסוע ברחובות ולחפש אחריהם – פשוט פתחו את השערים ונתנו לכל אחד להיכנס, ואלו הגיעו ונשארו, הציצו ונפגעו. ביקשתי מרבי ישראל שיבוא עמי ארצה ויעזור לי בימים הראשונים, והוא הסכים. הוא הגיע ועמד בראשות הישיבה בימיה הראשונים, וזכות הראשונים עומדת לו ולזרעו אחריו עד עולם.
מאז ועד היום הזה, קרוב ליובל שנים, הגיעו אלפים של תלמידים, הציצו ונכוו, הסתכלו ונושעו – והכל בזכות אהבת ישראל ששולבה במסירות נפש של עזיבת הרפיון, חיבור אמיתי לתורה מתוך הכנעה וענווה.
(קטעים מתוך הספר אור השבת)