מאת: יוחנן וסרמן
כל אחד מאתנו חי תחת השפעה של גורמים שונים. התכנים שהאדם קורא, המוזיקה שהוא שומע, הספרים שהוא לומד, החברים עמם הוא משוחח ואפילו המוכר במכולת, כל אלו משפיעים עלינו, מי יותר ומי פחות, וברמה מסוימת הם מעצבים את חיינו.
במסגרת המדור החדש שלפניכם – 'יושפע שפע רב', נשתדל להביא בכל פעם הצצה לעולמו של אדם אחר, שמספר לנו כיצד הושפע ממקורות צפויים או בלתי צפויים.
הראשון עמו שוחחנו בעניין זה, הוא מנהל אגף המחשוב של 'דרשו', הרב מרדכי אירום, אברך חסידי שלמדו כל חייו במוסדות חסידיים מובהקים, ובכל זאת הוא מספר על השפעה משמעותית ביותר בנושא התפילה, שקיבל באופן מפתיע ומעניין דווקא ב… בית כנסת עממי שרוב המתפללים בו היו שומרי מסורת שאורח חייהם רחוק מלהיות חרדי.
"תמיד חינכו אותנו שהתפילה היא החלק החשוב ביותר בחיבור של האדם לבוראו", הוא מספר, "לימדו אותנו לחשוב על פירוש המילים, להתרכז בתפילה, להרגיש שאנחנו מדברים לפני מלך מלכי המלכים.
"כל זה אכן השפיע עלי מאוד, אבל אני חושב שהתקופה בה הייתי מתפלל בקביעות באותו בית כנסת עממי, דווקא היא זאת שהשפיעה עלי יותר.
"הייתי עומד שם, ורואה אנשים מאוד פשוטים, כולל כאלו שרק בכניסה לבית הכנסת חבשו את הכיפה לראשם, איך הם מתייחסים לבית הכנסת בחרדת קודש, הסידור שבידיהם נדמה היה אצלם כאילו הוא לפחות ספר תורה מהודר, הצורה שבה הם התהלכו ברגש בבית אלוקים, נמנעו מלשוחח, ואם כן נאלצו להחליף מילה זה עם זה, עשו זאת בלחש, אפילו לפני ואחרי התפילה, לא רק בשעה שהציבור מתפלל.
"היחס הזה גרם לי לזעזוע. אנחנו גדלנו בין החכמים, מגיל צעיר מאוד אנחנו מסתובבים בבית המדרש, מבלים בו שעות, אנחנו מרגישים יותר מדי בבית. התפילה הפכה למרבה הצער ל'מצוות אנשים מלומדה', השפתיים כבר ממלמלות באופן אוטומטי את המילים המוכרות כל כך.
"אני לא בא להטיף פה מוסר או לומר שמשהו לא בסדר. זה תהליך טבעי שקורה לכל אדם. ההרגל הוא האויב הכי גדול של הרגש. ולכן, לפעמים זה דווקא חשוב לראות אנשים שלא הורגלו בזה כמונו, להתבונן בהם ו… ללמוד מהם! פשוט לקבל את הפרספקטיבה הנכונה איך מתייחסים לבית כנסת, איך מתייחסים לסידור, ואיך מתייחסים לתפילה. לי באופן אישי זה שינה לחלוטין את כל הגישה לנושא הזה של תפילה. מאז אני משתדל מאוד לשמר את זה, ולא להתרגל מחדש…