לפנינו סיפור ניסי שהתרחש למשפחת הרה"ג רבי אליהו כהן מהעיר בית שמש, המתאר את שאירע ומגולל את רשימת הנסים שגמל עמהם השם יתברך.
ברצוני לשתף אתכם, כותב רבי אליהו כהן, בנס מדהים שהתרחש לנו. בצהרי היום שיחק בני הקטן בן ה-8 חודשים במיטתו, כשלפתע החל משתעל קלות. רעייתי שהיתה בחדר בסמוך, ניגשה אליו כשהיא מגלה לפתע כי הוא מחזיק בידו חלק מִתֶּלְיוֹן שהיה תלוי עם סיכת ביטחון בווילון שמעל המיטה.
מיד עלה החשד כי יתכן שהוא בלע את סיכת הביטחון, כיון שזו לא נמצאה בסביבתו. למזלנו הרב, הוא נשם כרגיל ולא גילה סימני מצוקה כלשהם, אם כי נראתה פציעה קלה עם דם בשפה התחתונה. חובשת המתגוררת בבנין בדקה את הפעוט, והמליצה על טיפול מקצועי.
לא התמהמהנו ופנינו לקופת החולים, משם הופנינו על ידי רופא הילדים לצילום ומעקב בחדר מיון ב'הדסה עין כרם'. אנחנו מתגוררים בבית שמש, ובדרך העולה ירושלימה, קיבלנו על עצמנו בלי נדר כמה קבלות, ובהן לימוד הלכות לשון הרע מתוך ספרו של 'החפץ חיים'.
בשלב מוקדם יותר, יצרנו קשר עם הרב בני פישר שליט"א, שנתן את הסכמתו וברכתו, וכן לִגְדוֹל מזכה-הרבים הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א, שבירך שהכל יעבור בהצלחה רבה ובקלות, כשדמעות חמות על לחיו.
ואכן, הרופא המטפל ציין בפנינו כי בחסדי שמים הגענו מהר ובזמן, "רוב המקרים המגיעים לכאן הם לאחר סיבוכים המצריכים ניתוחים ותיקונים". ובתוך כך, הוכנס בננו הפעוט לחדר הניתוח, ובהרדמה כללית הושחלה צינורית מיוחדת עם מצלמה ומכשור חדשני לאיתור הסיכה ושליפתה.
ב'הדסה' עבר הילד סדרת בדיקות וצילום רנטגן שהראה בוודאות כי אכן הסיכה שוכנת לה בקיבתו הקטנטנה של בננו. מאחר והיא היתה פתוחה מעט, לא היה מנוס מהתערבות פולשנית (גסטרוסקופיה) כדי לשלוף את הסיכה בבטחה מן הקיבה בהקדם האפשרי כדי למנוע סיבוכים נוספים העלולים להתגלע.
לאחר כארבעים דקות, יצא אלינו הרופא כשבידו קופסא קטנה ובתוכה הסיכה הסוררת. "ברוך השם הצלחנו להוציא את הסיכה בהצלחה. אמנם היא הספיקה לדקור מעט את דופן הקיבה, אך לא נצרכה התערבות נוספת ולא התעוררה כל סכנה".
עוזר-המרדים, שנכח בחדר הניתוח, העיד כי בכל פעם שמגיעים הורים עם מקרי בליעה של חפצים שונים, הוא היה 'מתפוצץ' עליהם, כועס ומטיח בהם אשמה על חוסר אחריות והשגחה, עד שיום אחד גם לו זה קרה, ובנו בן השנה-וחצי בלע חפץ מסוים והגיע לאותו מקום…
"מאז, אמר, אני מבין שגם אם נשגיח על הילדים 24/7, אם משמים יחליטו שהוא יבלע משהו אז הוא יבלע"… [כמובן שצריך לעשות השתדלות, שמירה והשגחה, אך 'אם ה' לא ישמור עיר, שוא שקד שומר'…].
לאחר התאוששות לילית ארוכה, שוחררנו בחסדי שמים לביתנו, כשבננו הפעוט חוזר אט-אט לאיתנו הראשון, לפעילות השובבית ולמרץ האופייני.
שרשרת הניסים שהתרחשה לנו היתה בבחינת בל-תתואר. החל מהערנות של אשתי, וההבנה המהירה שהסיכה נעלמה, דרך בדיקת החובשת בבנין, עבוֹר בבדיקת רופא ילדים ושליחתנו למיון ועד לאבחון המהיר והמדויק, ה'ניתוחון' והוצאת הסיכה בהצלחה, ההתאוששות והחזרה לשגרה בחסדי שמים.
אי אפשר לתאר מה היה קורה אילו היתה הסיכה פתוחה קצת יותר, או נעצרת בוושט או בָּרֵאוֹת, פוצעת איברים בדרך וכו', ואם חלילה היה בולע את התליון שהיה מונח בידו. אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו וכו', אין אנחנו מספיקין להודות ולשבח ולקלס!!
(קול ברמה – ביטאונה של רמת אלחנן. יו"ל ע"י הרב מ.מ. צורן שליט"א)