נדרים טו
מדוע ביקש הרב מטשעבין משכנו שלא יכביד עליו?
לא יחל דברו
הרב מטשעבין ידע להעריך את ערכו של מוצא פיו, ונזהר בכך ביותר גם כשהיה מדובר באמירה בעלמא, שנראית כדבר של מה בכך.
סיפר שכנו רבי מרדכי מונשיין, שהיה מהמקורבים אליו, שבאחד הימים כאשר הלביש לרב מטשעבין את חליפתו, לא שם לב שהיתה נעוצה בה סיכה שדקרה את הטשעבינ'ר רב, והוא הפליט ״אוי״ חרישי. ר׳ מרדכי הבין שהכאיב לו ואמר: ״אני כבר לא אצא מהגיהנם״.
אמר לו הרב מטשעבין: ״אל תדאג, אני אוציאך משם״!!
שבע עשרה שנה לאחר המעשה פנה אליו ואמר: ״מרדכי! הבטחתי לך בזמנו שאוציאך מהגיהנום. אנא, השתדל שלא תכביד עלי את המלאכה.״
(במחיצתם)