במאמר המקדים הרחבנו על נחיצות החדרת ערכים בבית דווקא – תורת אימך ומוסר אביך. דיברנו על כך כי ביכולתנו להחדיר רק ערכים שאליהם אנחנו מחוברים באמת, ומעניקים בהם דוגמה אישית, או ערכים שאנו שואפים מאוד להתחבר אליהם. כעת נתקדם בליבון הסוד והדרך בתהליך החדרת הערכים.
@ חוויות רוחניות בתלת ממד
ערכים מועברים תוך חיבור רגשי. דברים היוצאים מהלב, ולא רק הוראות טכניות – מופנמים.
להבנת העניין, עלינו להקדים ולהסביר מה חשוב כל כך בחיבור הרגשי לרוחניות. מה רע, בעצם, בקיום המצוות בחלק המעשי בלבד, בתוספת כוונה לשם שמיים? מדוע צריכים אנו להשקיע בפיתוח רגשות?
התשובה היא, כי אדם חי הוא אדם מרגיש. כל חיינו סובבים סביב עולם הרגשות; אנחנו אוהבים ושונאים, עצובים ושמחים, מפרגנים או מקנאים, מכובדים או מושפלים; קיימים בעולמנו הרגשי עשרות סוגי רגשות, וסביבם נעים חיינו.
אדם ללא רגשות אינו אדם חי, הוא אולי רובוט מהלך… לחיות זה 'להרגיש', זה מה שנותן טעם ומשמעות במה שקורה.
בעצם, זהו גם הגורם לשוני בין בני האדם. אנחנו בוחרים אנשים או מתרחקים מהם, מסמפתים או לא מסמפתים אנשים בעיקר לפי המבנה הרגשי שבהם.
לאור כל זה, לא ייתכן שכל מה שקשור לחיינו הגשמיים – יהיה מלא חיים (-רגשות), ומה שקשור לעולמנו הרוחני יהיה יבש, טכני וחסר חיים. כשזה המצב, הרי כאשר מגיע ניסיון, אין לנו שום סיכוי לנצח.
היצר הרע נותן היום הכול ב"צבעוני" וב"תלת ממד", ולא ייתכן שרק בעולם הרוחני יישאר הכול בשחור-לבן. חייבים להכניס צבע וחיוּת (-רגשות) בחיינו הרוחניים.
לכן אין ספק, שאם אנחנו רוצים ילדים ספוגים ברוחניות, עלינו לחבר אותם גם רגשית לחוויות רוחניות. שירגישו טעם וסיפוק, שהמצוות לא תישארנה בגדר אוסף פעולות טכניות.
ברוך ה', אנחנו מקפידים על קוצו של יוד בכל הנוגע להלכה, בבתים רבים נהוגים דקדוקים וחומרות בתחומים רבים, אבל כאן חשוב להדגיש: אל תשכחו את האווירה.
הנחילו לילדים דוגמה אישית של קיום מצוות מתוך שמחה ואושר, תנו להם שדר של: "אשרינו מה טוב חלקנו", ולא חלילה של דקדוק הלכה מתוך 'נערוון' ומתוך מרמור וקושי. ספרו להם על גדולים וצדיקים בדורות הקודמים שהיו מדקדקים בהלכה כשיראתם על פניהם, אבל לא מתוך תחושת עול מכבידה, אלא מתוך שמחה של מצווה, מתוך תענוג וסיפוק פנימי!
כשהדוגמה האישית ספוגה ברגשות חיוביים – המסר מחלחל והערכים חודרים.
@ תוציאו את הרגשות מהמחבוא
נקודה נוספת – קיימות בתוכנו שתי מערכות: מערכת שכלית ומערכת רגשית. יש בנו מידע רב שאצור במערכת השכלית. כל אחד יודע אין ספור מוסרי חז"ל בגנות מידות רעות, ומנגד, במעלת קיום התורה והמצוות. זה חשוב מאוד, אבל ברגע שמתחברים רגשית אל כל הידע השכלי הזה שבמאגרי המוח – הקיום והיישום בשטח הופכים להיות קלים ונעימים בהרבה.
דברים שאנחנו מחוברים אליהם רגשית, לא נוכל לוותר עליהם. כל המצוות והמנהגים שהועברו אלינו, ונקלטו במערכת הרגשית שבנו, הם אלו שיישארו לנצח. לכן אנחנו מוכחים להגיע לכך שהערכים ייקלטו גם במערכת הרגשית של ילדינו. רק שם הם יישארו.
כדי להגיע לרגש – ללב, לימדונו רבותינו: "דברים היוצאים מהלב – נכנסים אל הלב" (ספר הישר לר"ת). רק מה שיצא מהלב, ייכנס ללב. כאן אנחנו מגיעים לנקודה: אנחנו חיים היום בעולם מחוספס, בעולם שבו גילוי רגשות נתפס כחולשה. משום כך, חסמנו את עולם הרגשות בתוכנו פנימה. אנחנו מתביישים לגלות אותם, ולעולם לא נחשוף אותם, גם לא לפני היקרים לנו מכול.
ילדינו לא יודעים מהם הערכים שאליהם אנו מחוברים. הם לא יודעים שיש בנו המון ערכים שבעבורם אנחנו מוכנים להקריב הכול.
וחבל.
מה הם כן רואים? את רגשותינו הגשמיים… הם רואים כעס כשדלק מזגן בחדר ריק, הם רואים צער כנשבר אגרטל יפה, הם רואים שמחה כשהגיעו הכיסאות החדשים, אבל הם לא רואים את השמחה כשהצלחנו לעמוד בניסיון, ולא ויתרנו על תפילה בציבור. הם לא רואים את האושר כשסיימנו לכתוב 'חבורה' שעליה עמלנו בחודש האחרון. הם גם לא יודעים כמה סיפוק יש בנו, שברוך ה', במסגרת לימוד ה'דף היומי' אנו עומדים לסיים מסכת נוספת.
הבת לא יודעת שאימא עמדה בניסיון, ולא קנתה בגד, למרות ההופעה המושלמת והמחיר המפתה, רק משום שזה לא בדיוק לפי גדרי הצניעות. היא גם לא רואה את התפילות החמות של אימא, כשהילדים בבית הספר.
אם לא נפתח את הלב, אם לא נשתף, הילדים לא ידעו על כך!
ומי, אם לא אנחנו, יחדיר בהם את הערכים הללו, הרחוב?! העיתונות?! אם אין אני לי, מי לי…
חייבים לפרוץ את המחסומים ולשתף את ילדינו בעולמנו הפנימי, הטהור והעשיר. אני מאמין שבכל אחד יש נקודות חיוביות, אין יהודי ללא טוב. לפעמים אנחנו מודעים לכך, ולפעמים אנחנו חייבים לחפש את אותן נקודות אור באישיותנו, אבל תמיד יש.
בהתחלה זה עשוי להיות קשה, אבל כשמתרגלים – זה נפלא! פשוט יושבים ומדברים עם הילדים, מהלב. מדברים על דברים שאנחנו מחוברים אליהם עמוק בלב. הוי, זה חודר כל כך…
@ הנסתרות והנגלות בדורנו
נסיים בדבריו של האר"י הקדוש על הפסוק: "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו". אומר האר"י הקדוש, שבכל הנוגע לאהבת הבורא ויראתו – הדברים הם בגדר 'נסתרות', בינינו לבין ה' אלוקינו, ואין עניין בפרסומם. אבל הנגלות – המצוות המעשיות – צריכות להיות 'לנו ולבנינו' – יש לקיימן בפרסום.
שמעתי מאחד מגדולי הדור שאמר, שכיום – גם הנסתרות חייבות להיות לנו ולבנינו. גם יראת השמיים שיש בהורים חייבת להיות בגלוי.
בהצלחה!
לקבלת גישה לתכני חינוך נוספים מאוצרו של המחנך הרב פנחס ברייער לחצו כאן