סיפר הרה"ג ר' צבי אלימלך שטערן שליט"א, מג"ש בישיבה קטנה סאטמאר בורו פארק:
לפני שנים רבות בהיותי בחור צעיר לימים, למדתי בישיבה בעיר מונסי. גרתי בוויליאמסבורג, ויחד עם כל הבחורים מוויליאמסבורג שלמדו עמי בישיבה, היינו נוסעים לביתנו בכל שבוע רביעי. יצאנו לפני שבת עם אוטובוס ממונסי, וחזרנו לישיבה ביום ראשון בבוקר.
פעם בעיצומם של ימי הקיץ כאשר יצאנו מביתנו חזרה לישיבה, הבחנתי כי הנהג מתכוון לנסוע דרך כביש 'אף-די -אר' החוצה את העיר מנהטן. ניגשתי אל הנהג ושאלתי אותו מדוע אינו נוסע דרך כביש 'בי- קיו-אי', דבר אשר יכול למנוע מאוטובוס שלם עם בחורים לעבור את מנהטן הטרף והמלוכלך. הסביר לי הנהג, שאם יסע דרך כביש 'בי-קיו-אי' הרי שיצטרך לעבור את גשר 'אר-אף-קיי', אשר עלות האגרה לאוטובוס בגין הנסיעה על גשר זה יקרה יותר בכ-25 דולרים.
בשומעי זאת, ארגנתי מגבית מהירה באוטובוס. כל בחור תרם מכספו דולר אחד, וכך אספנו 25 דולר כדי לכסות את ההפרש שנוכל לעקוף את העיר מנהטן. הנהג נכנע והסכים ואכן נסענו דרך כביש 'בי – קיו-אי'.
בהגיענו לעיר מונסי, החזיר לנו הנהג – להפתעתנו- את כל ה-25 דולר שהבאנו לו בתחילת הנסיעה. "היה כאן סיפור מעניין", הסביר לנו הנהג. "כאשר עוברים דרך עמדות התשלום בעמק, הפקיד סופר את גלגלי האוטובוס, ומחיר האגרה הוא לפי מספר הגלגלים. לאוטובוס שברשותי יש שני זוגות גלגלים בצידו האחורי, אך בטעות ספר הפקיד רק זוג אחד של גלגלים, מה שגרם למחיר מופחת יותר, ועל כן לא הייתי צריך לשלם יותר כסף עבור הנסיעה מכביש 'בי-קיו-אי'".
הנהג הוסיף: "אני עובד כנהג אוטובוס זה שנים רבות, כבר נסעתי דרך עמדות התשלום הללו אינספור פעמים; כעת זו פעם ראשונה שאירע לי דבר כזה!"
היה זה איתות יפה מן השמים כי "אין אדם שומע לי ומפסיד", וכי הקב"ה כביכול נהנה כאשר שומרים על העיניים.
(גיליון 'אוצרות שמירת העיניים')