צוות 'הפותח'
הגמרא במסכת חגיגה דף ה ע"ב, אומרת דבר פלא, על הפסוק שאומר הקב"ה "במסתרים תבכה נפשי". וכך אומרת הגמרא: "אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו". בהמשך הגמרא משמע ששם, במקום הזה שנקרא מסתרים הקב"ה בוכה על חורבן בית המקדש.
לכאורה צריכים להבין מה המשמעות של זה, שיש לו לקב"ה מקום שהוא כביכול נכנס אליו ובוכה שם. הרי הקב"ה הוא מקומו של עולם והדרש הזה הוא ממש מדרש פליאה, ובוודאי שיש בו איזה רמז למשהו עמוק יותר.
אלא, מסביר הרה"ק רבי בונים מפרשיסחא זיע"א, פירוש נפלא, והוא מביא גם משל כדי שנוכל להבין את הפירוש של עומק הדברים:
מעשה במלך שאהב מאוד את בני עמו, וחפץ בטובתם. אותו מלך, היה לו אוצר עצום של זהב וכסף, יהלומים וניירות ערך. עושר אגדי היה לו, ועל כן החליט להקצות מעט מזעיר מעושרו העצום, כדי לשמח את תושבי ארצו הנאמנים לו.
עמד המלך ובנה עיר תענוגות, בה הקים בתים יפים ומפוארים, מרחצאות, גינות פאר בהן שבילים מתפתלים בינות לערוגות הפרחים הריחניים והמרהיבים, בוסתני פרטי יפהפיים שכל אחד מהבאים בשעריהם יכול היה לקטוף פירות מלוא כיסיו, מבלי שיידרש לשלם על כך, בכל פינת רחוב הוקמה במה ועליה הועמדו בעלי מנגן וכלי נשיפה והקשה בידיהם כדי לשמח את העוברים והשבים, אילנות עתירי עלווה ניטעו לאורך כל שבילי העיר כדי לסכך על ראשי התושבים מפני השמש הקופחת, בכל פרשת דרכים הוקמה כיכר ובמרכזה בריכה עם מים קרים וצלולים, מזרקות מלאות חן פ=עלו בכל המקומות, ותרמו הן ליופי והן לצינון האוויר החם והמהביל…
גן עדן עלי אדמות.
במרכזה של העיר המופלאה, בנה המלך ארמון פאר לעצמו, ממנו ניהל את ענייני הממלכה, ובמרתפו של הארמון הוא חפר אולם ענק מתחת לפני האדמה, ובו ארונות גדולים ורחבים, עמוסים עד להתפקע באוצרות הזהב והכסף של המלך הרחום והחנון.
את כל עושרו הרב הכניס המלך באותו אולם. עובדי הארמון ידעו ששם מונחים אוצרות המלך, אבל אף אחד מהם לא תיאר לעצמו כמה גדול ועצום היה עושרו. רק למלך לבדו היה גלוי וידוע הסוד מה עצום ורב הוא העושר האגדי המונח במרתף שמתחת לארמון.
ויהי היום, שריפה פרצה באחד מבתי העיר. הלהבות החלו לבעור בעוצמה רבה, והתפשטו אל הבית השכן וממנו לשני בתים נוספים, וכך הלכה האש והתעצמה עד שכילתה את כל בתי העיר, והחזיקה גם בארמונו המפואר של המלך.
כמובן שהמלך עצמו חולץ במהרה מהעיר ואתו כל בני פמלייתו ובני משפחתו, אבל הארמון המפואר נשרף עד עפר, ולאחר שכבתה האש בא המלך בין ההריסות בניסיון למצוא את האולם הסודי והתת קרקעי, והנה גילה כי האש היתה כל כך גדולה ועוצמתית עד שגם מטילי הזהב שהיו באוצרו העצום, הפכו לפחמים חסרי ערך. כל האוצר העצום והעושר האגדי ירדו לטמיון בשריפה הנוראה.
כמובן שכל תושבי העיר וכל אנשי הממלכה הצטערו צער רב על העיר הנפלאה שהיתה ואיננה. כל הבתים המפוארים, כל המזרקות הנפלאות, בוסתני הפרי המרהיבים, גינות הנוי המיוחדות במינן, כל אלו נעלמו לבלי שוב, ובראש כולם נשרף ארמונו של המפואר של המלך ששוויו היה הון רב, ויודעי דבר אמרו שגם אוצרו של המלך היה למאכולת אש.
אבל מבין כל אנשי הממלכה, לא היה אפילו אחד שידע עד כמה גדול ועצום הוא הנזק.
רק המלך לבדו, שידע כמה גדול היה האוצר האגדי שהטמין במרתף הארמון, רק הוא יכול היה להעריך את ההיקף האמיתי של נזקי השריפה, כי התכולה של האוצר הזה לבדו, גדולה היתה ויקרה יותר מכל הארמון ומכל בתי העיר ונפלאותיהם פי אלף אלפי פעמים.
כולם התאבלו על נזקי השריפה, אבל אף אחד מהם לא התקרב אפילו לאבלו הנורא של המלך שהבין את כל ההיקף האדיר של הנזקים שנגרמו במהלכה.
אומר הרבי, רבי בונים מפרשסיחא, דבר נורא!
כולנו בוכים על חורבן בית המקדש. כולנו בוכים על העדר המזבח והקרבנות, על כך שאין לנו מנורה זהב טהורה עדות לבאי עולם, אנחנו בוכים על הגלות, על אובדן המשילות של עם ישראל בארצו, ועל הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, אנחנו מיצרים על נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה, על אותם עוללים שנופצו עלי סלע, ועל התינוקות העטופים ברעב ודקורי החרב שזב דמם בחוצות.
אבל רק הקב"ה בכבודו ובעצמו, רק הוא לבדו יודע עד כמה גדול ועצום הוא הנזק של בית המקדש. לכן "במסתרים תבכה נפשי"!
הקדוש ברוך הוא בוכה על כל העוצמה האדירה והקדושה הנוראה שהיתה נסתרת! שלא ידענו עליה ואבותינו גם הם לא ידעו עליה מעולם, כי אין בכל העולם כולו לכל אורך ההיסטוריה אפילו אדם אחד שמסוגל להבין בדעתו ובחכמתו עד כמה גדול הוא הנזק העצום שנגרם לנו בחורבן בית המקדש. רק הקדוש ברוך הוא לבדו, יש לו מקום ושמו מסתרים, יש לו אוצר סודי שעליו הוא בוכה בכי מאין הפוגות.