הרב מרדכי שטוב שליט"א
"והחי יתן אל ליבו"- למה מכים על הלב? לומר שהכל משם (קהלת רבה)
רבי נפתלי מרופשיץ ראה את אחד מחסידיו שאומר סליחות ודופק ליבו: "אשמנו, בגדנו…", ומן הסתם הבחין בו שהאמירה היא מן השפה ולחוץ, אולי היה עסוק בעוד עיסוקים באמצע הסליחות, אמר לו: "מה אתה דופק? בעל הבית לא נמצא!". ואכן כך הדגיש ה'חפץ חיים' בדרשתו, שמי שמכה בידו על הלב, עדיין אינו בטוח שהקב"ה יסלח לו על עוונותיו, אך מי שליבו מכה על חטאיו ועושה תשובה מעומק הלב, אז יסלח לו.
רבי יוסף ברבי, רבה של ג'רבה, המשיל זאת במשל קולע אל השערה: משל למלך שנטה חסד לאדם אחד, ומינה אותו לשר והרעיף עליו טובות וחסדים לאין מספר. באחד הימים הגיעו למלך שמועות לא טובות על שר זה. אמרו עליו שהוא מזלזל בחוקי המלוכה, ושהוא מדבר לא בכבוד ואפילו נגד המלך.
המלך לא רצה להאמין לשמועות אלו, אך מינה בחשאי חוקר שיבדוק ויגבה עדויות שידע את האמת. לצערו, החוקר בא אליו עם ראיות ברורות וחותכות שכל השמועות אמת ויותר מכך.
המלך ציווה מיד על סופר המלך לכתוב את העונשים שהוא משיט על השר: ייקחו ממנו את כל כספו, יבטלו אותו ממינוי השררה שלו, יחזירו את הארמון, המרכבה והמתנות שקיבל מהמלך לאוצר המלוכה ושישוב לאשפתות משם רוממו המלך.
תוך כדי הכתבת הדברים, חמק אחד מנאמניו של השר, בא אל ארמונו נרעש ונרגש וסיפר לו דברים כהווייתם על החקירה ועל הציווי והעונש הנכתבים ממש בשעה זו. "עצה אחת בלבד יש לך", אמר החבר: "לך לפני המלך ותשתטח לרגליו ובקש את סליחתו. יש לך סיכוי שברחמיו ייתן לך עוד הזדמנות ומה גם שהיית אוהבו וידידו זמן רב!".
השר, שבוי עדיין בגאוותו, סירב להשפיל את עצמו וללכת להתחנן לפני כולם. מה עשה? קרא למשרתו, וציווה עליו ללכת לפני המלך ולומר בדיוק את הדברים שישים בפיו.
בינתיים סופר המלך סיים את המכתב והגישו לחתימה, והנה הכרוז מכריז שהשר שלח את משרתו לומר דבר מה לפני המלך. הכניסו אותו והוא עומד לפני המלך, ואומר בדיוק מה שאדונו השר ציווה עליו לומר, שהוא מתחרט מאוד על מעשיו וכי מבטיח שישוב מדרכו, רק יסלח לו המלך ויוותר על עונשו…
ככל שהוסיף לדבר, כך גברה חמת המלך, ומיד חתם על גזירת העונש והוסיף בכעס: "חוצפה שכזו! כאשר היתה החקירה חשאית והוא לא בא לפניי, עוד הבנתי למה אינו מתחרט. כי לא ידע. עכשיו שנודעה לו חומרת המצב, הוא יודע שאני כועס עליו, הוא יודע שכל רכושו ואפילו חייו עומדים בסכנה, ובמקום לרוץ לפני ולבקש מחילה – הוא לא מצליח לגבור על גאוותו ושולח אליי את המשרת שלו… עונש גדול יותר מגיע לו"…
כך גם אנחנו. כל השנה עסוקים, טרודים ושוכחים מהמצב הרוחני שלנו, אבל עכשיו כשאנו יודעים שיש לנו משפט וגזר דין תלוי מרחף על ראשינו, ובמקום להשתטח בבקשת סליחה אנו שולחים את הפה שלנו במקומנו ולא מביאים את עצמינו, את ליבנו?
מכה בתוף לכבות שריפה
ובאמת עיקר החרטה היא לא בפה אלא בלב, כפי שמרחיב בספר החינוך ועד כדי כך שבעניין הוידוי שאל מהר"י בירב למה צריך בכלל לומר בפה אם כבר התחרט בלב? ומביא טעם מעניין, שבדרך כלל אדם המדבר אל עצמו ללא שעומד מולו אחר, נחשב בעיני הבריות לשוטה. עתה נראה שכאשר אדם מדבר אל ה' ומפרט חטאיו, הרי אינו רוצה להיות בעיני אחרים כשוטה ומוכרח להיות שמצייר במחשבתו שיש מי שעומד כנגדו, הוא הבורא ב"ה וזה גופא מעורר את ליבו ומכניעו.
משל דומה אמרו בשם מהרי"ד מבעלזא: כפרי בא לעיר וראה שם נפלאות שלא הורגל בהן. בין הדברים ראה אדם ההולך במהירות בעיר ומכה בחוזקה בתוף גדול. שאל הכפרי על מעשי האיש והסבירו לו שהיות ופרצה שריפה בעיר, מכים בתוף להודיע על כך.
כאשר שב אל כפרו, סיפר לתושבים על הפטנט הפשוט שראה בעיר לכיבוי שריפות, והנה כעבור מספר ימים הזדמן לו להוכיח את יעילות ההמצאה. כאשר פרצה בכפר שריפה מיהרו להביא תוף גדול והיכו עליו בעוז. הם מכים והאש שורפת. ממשיכים להכות והאש כילתה את כל בתי הכפר. הפטנט לא עבד.
שב הכפרי לעיר לברר למה ההמצאה לא עובדת, ושם לעגו לבורותו: "וכי חשבת שההכאה על התוף תכבה שריפה? היא נועדה רק להזעיק אנשים שיבואו עם דליי מים לכבות!".
כך גם אם מכים על הלב ללא התעוררות הלב וללא התרגשות. לא משנה כמה מכים על הלב, השריפה לא תכבה! ההכאה נועדה להזעיק ולעורר את הלב, היא עצמה לא תועיל!
לחדש שכירות למי שלא שילם
מעשה באדם שהיו לו כמה חנויות להשכרה, ובכל שנה חידש עם השוכרים את החוזה. אחד מהשוכרים עשה בעיות רבות במהלך השנה, פיגר בתשלומים ואפילו הפסיק לשלם בכלל וכמה שלא דיבר אתו המשכיר ובא לקראתו והפציר שישלם וגם איים, כל זה לא ממש הועיל, כי שורה תחתונה הייתה שהשכירות לא שולמה. המשכיר חיכה כבר שתעבור השנה, כדי להוציא אותו מהחנות ולהשכירה לאחר.
בהגיע המועד הנקוב בחוזה, בא לפניו השוכר עם בקשה צנועה: לחדש את החוזה לשנה נוספת. המשכיר לא ידע את נפשו: "ומה עם השכירות של השנה הזו?". השוכר עונה לו בשלווה: "תראה, באמת סליחה על מה שקרה השנה, סליחה! אבל עזוב, מה שהיה היה, עכשיו לשנה החדשה אני רוצה לשכור חנות, והפעם אני מבקש ממך לתת לי מיקום יותר מרכזי וחנות יותר גדולה"…
אנחנו דומים לשוכר זה. אך בשונה מבשר ודם, הקב"ה מרבה מחילה לחטאים. מה פירושו? על יום כיפור נאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם". ובמדרש תנחומא שאלו תלמידיו של רבי אליעזר איך נעשה תשובה ונחיה? ענה להם שעל כך נאמר "יענך ה' ביום צרה". מה הוא ענה להם? – כוונתו הייתה שאמנם אצל מלך בשר ודם אי אפשר לחטוא כל השנה, וביום שנגזר עליך לשלם על חטאתך ולבקש מחילה, אבל הקב"ה אינו כן, אלא יענך ה' אפילו אם ביקשת סליחה רק ביום צרה, ועל כך נאמר "כי ביום הזה יכפר", אפילו אם רק ביום הזה ביקשת כפרה.
לשליחת תגובות לכותב הטור, הר' מרדכי שטוב, כתבו ל: