שח הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א:
סיפר לי ידיד נעורי, איש חסיד נכבד ירא ושלם, מוהר"ר גרשון [ב"ר אברהם] קופמאן, מתלמידיו של הרה"ק המופלא בעל 'ויואל משה' מסטמאר זצוק"ל, שפעם בעת שהיה הרבי בארץ הקודש הצטרף אליו ל'נסיעה' שערך אל המקומות הקדושים שבארץ ישראל ת"ו. [רבי גרשון היה ידוע כ'איש' של המקומות הקדושים, והיה דואג רבות לחיזוקם של קברי התנאים בארץ הקודש, ואף היה לוקח ברכבו יהודים טובים להתפלל במקומות הקדושים].
אחד המקומות שביקש הרבי להגיע באותה נסיעה היה בעיר 'פקיעין' שבצפון, אל המערה המפורסמת שהתחבאו בה התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע עם בנו רבי אלעזר. החבורה כולה עשתה את דרכה עם מוהר"ר גרשון אל פקיעין, באותן שנים היו הדרכים אל המערה משובשות, עדיין לא נסללה הדרך עד פתח המערה כבימינו, ועדיין לא נבנו המדרגות עם המעקה שבמורד ההר לגישה נוחה אל המקום. ההר כולו היה מלא בסלעים גדולים וקטנים, והרבי לא הצליח לפלס את דרכו בינות לסלעים. לפיכך נאלצו הגבאים המסורים להרימו על כיסאו, וכך נשאוהו עם הכיסא עד פתח המערה, ביחד עם כל הפמליא של המלווים הרבים.
וסיפר לי החסיד רבי גרשון, ממה ששמע שיח בין החסידים באוטובוס שלו, כאשר אחד החסידים פתח וסיפר: מתחילה ירדנו אני עם עוד כמה חסידים במורד ההר לפני הרבי עם הגבאים, כדי לבדוק ולהכין את המקום בעבור הרבי עם הפמליא. ביחד עמנו ירד יהודי מבוגר ניצול שואה, שהיה עב כרס והתקשה מאוד בהליכתו…
כאשר הגענו סוף סוף אל המערה הקדושה, התפלאנו להיווכח שלא מדובר במערה גדולה כלל וכלל, ואף פתחה היה צר וקטן. פתח אותו יהודי עב בשר ואמר איזו הלצה שנונה על פתחה הצר של המערה ועל האפשרות להיכנס דרכו, ואחד החסידים השיב לו כתגובה תשובה שנונה משלו, כאשר הסובבים פורצים בשחוק קל.
אדהכי והכי לא שמנו לב כלל שמאחורינו כבר הגיע הרבי הקדוש זי"ע כשהוא סמוך ונתמך בידו של משמשו הנאמן רבי יוסל אשכנזי זצ"ל, וכנראה שמע והקשיב לקול שיחתנו המבודחת, הן לשאלה והן לתשובה…
הרבי הק' נתון היה אותה שעה בלהב אש קודש, שרוי ביראה עילאה, ונראה על פני קדשו שלא ניחא ליה מן האווירה המבודחת שבמקום קדוש זה. הוא קרא לי להתקרב אליו, וסטר לי סטירה קלה, בהוכיחו אותי על פניי: "במקום קדוש שכזה לא מדברים כך!" [מ'רעדט נישט אזוי אין א'הייליגען הייליגען פלאץ!].
לפתע נתלהב הרבי ואמר: "תדעו נאמנה, שמקום קדוש זה הוא מקום של 'גילוי שכינה', שנתגלתה בתדירות אל רבי שמעון ורבי אלעזר, וכעניין שדרש המגיד בהגדה של פסח: "ובמורא גדול (דברים כו, ח) – זה גילוי שכינה"! ועל שכיוצא בזה מעיד הכתוב בפני רעיא מהימנא משה רבינו ע"ה (שמות לג, כא-כב): ויאמר ה' הנה מקום איתי ונצבתי על הצור והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושמתי כפי עליך וגו', והרי נודע שנשמתו של 'רבי שמעון בר יוחאי' היא נשמת משה רבינו ע"ה, כמ"ש שכל מה שאירע למשה רבינו אירע גם לרבי שמעון בר יוחאי. וכשם שזכה משה רבינו לכל אותם הגילויים הגדולים בנקרת הצור של אותה מערה, כן זכה לזה גם התנא רבי שמעון בר יוחאי בנקרת הצור של מערתא קדישא הדין!"
הדברים נאמרו בהתעוררות גדולה, ויהי המקום לחרדת אלקים! באותה נסיעה הצטרף גם כ"ק מרן הגה"צ רבי משה אריה פריינד זצוק"ל, שלימים נתמנה לגאב"ד העדה החרדית, וכששמע את דבריו חוצבי הלהבות של הרבי, אמר לפניו בשם המדרש (עיין סנהדרין צח.) שלמערה זו מגיע אליהו הנביא זכור לטוב מדי יום להתפלל על גלות השכינה.
ותיכף לאחר מכן החל שם מעמד התפילה ברוב עם, ועמד כך הצדיק שעה ארוכה בשפכו שיח ערב בבכיות עצומות לפני השכינה הקדושה.
ע"כ טיב זה המעשה שסיפר לי הר"ר גרשון מחוויותיו שבאותה נסיעה. ויש לי הקטן להוסיף בזה עוד, ממה שכתב מרן המהר"ל זצוק"ל בספרו 'נצח ישראל' (פרק כח), וזלה"ק: "דע שאין ספק, כי יש מקומות בעולם מיוחדים לדבר קדושה אלקית ביותר, ובפרט המערה שהיה רבי שמעון בן יוחאי הקדוש נטמן, ראוי לזה. ואין ספק שהיה נגלה אליהו להקדוש רשב"י כמה פעמים במערה, והיה גילוי של אליהו נמצא שם בשכבר, גם עתה נגלה שם אליהו. ואין חילוק בין אם היה נגלה לו במראה, או כך נגלה לו בלא מראה, כי פעמים הרבה היה אליהו מגיד דברים וכו'" עכלה"ק.
ולבי אומר לי, על פי דבריהם הקדושים, שיש כאן במערה הקדושה של רבי שמעון בר יוחאי זי"ע שבפקיעין מקום גילוי שכינה, שמתגלה בו אליהו הנביא זכור לטוב, שבוודאי הוא מקום מסוגל מאוד לקבלת התפילה לפני כיסא הכבוד! וכשם שזכה כאן רבי שמעון בר יוחאי לכל אותה מעלות מופלאות בזכות הצער הגדול שהצטער אותו צדיק בצער המערה, כן כל איש מישראל הסובל צער צרה ומצוקה רח"ל, מן הראוי שיבוא לכאן במערה קדושה זו להתפלל ולהתחנן מתוך צערו וצרתו, ולבטח יזכה לראות ישועות.
(טיב הקהילה)