בספר 'מאמר מרדכי' הביא מעשה בחסיד לעכוויטש בשם ר' ישעיה תמים, שנקרא כן על שם תמימותו, שפעם בשעה שנערכה מלחמה בין רוסיה למורדים פולניים וסכנה היתה להתהלך בחוץ מחמת ההפגזות, התחמק הוא מביתו בחצות הלילה ושם את פעמיו אל רב העיר, ומחמת הדף ההפגזות נאבד לו הכובע והוצרך לכסות את ראשו במעילו העליון וכך הגיע לבית הרב.
הרב פתח לו את דלת ביתו והביע בפניו את פליאתו שהוא מתהלך בחוץ באמצע הלילה כשהדרכים בחזקת סכנה.
אמר לו ר' ישעיה: "מתקשה אני בפירוש דברי רש"י ובאתי לשאול את הרב שיאיר לי את עיני בחכמתו הזכה".
רגז עליו הרב: "בגלל שאתה מתקשה בפירוש דברי רש"י אתה מסכן את עצמך?!"
אמר לו ר' ישעיה בתמימותו: "איני מבין, וכי מפני שהרוסים נלחמים בפולנים איני צריך להבין פשט בדברי רש"י?!".
כך היה הרה"צ רבי מרדכי חיים סלאנים זצ"ל מספר. ויש בזה עומק גדול – הכל תלוי איפה ראש האדם שקוע. אם הוא שקוע בדברי רש"י, אינו מתחיל להבין" – וכי מפני ששני גויים מתקוטטים, אני צריך להפסיד ולעלות על יצועי מבלי להבין פשט בדברי רש"י?!".
כמו כן מסופר על יהודי תמים שהיה בירושלים ושמו ר' משה ב"ר חיים דוד הויזמן, שבעת המלחמה בשנת תש"ח כשההפגזות נשמעו היטב בכל בתי ירושלים העתיקה והרעידו את אמות הסיפים, עמד הוא בבית הכנסת ליד הבעל קורא ואמר: "אמרו להם שיפסיקו להפגיז; אינני יכול לשמוע את הבעל קורא". הוא דיבר כן בתמימותו – "מה אכפת לי מהם וממלחמותיהם? אני צריך לשמוע את הבעל קורא!".
מעשיות אלו מלמדות אותנו, שכאשר האדם שקוע באיזה דבר עד הסוף, דבר זה נעשה עיקר אצלו וכל השאר טפל לו, וכל אחד מחליט במה להשקיע את עצמו ומה לעשות אצלו עיקר.
(הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א, 'הבינני')