אין ילד שאינו מכיר את מאמר חז"ל על כך שבעוון שנאת חינם נחרב בית המקדש, וכאותו מעשה על קמצא ובר קמצא המובא בגמרא בגיטין. אולם המעיין בהקדמת ה'חפץ חיים' לספרו יראה דבר חידוש: סיבת החורבן והגלות היא עוון לשון הרע! ומוסיף רבנו במאמר מוסגר, כי אף שהגמרא נקטה שהסיבה היא 'שנאת חינם', הכוונה היא על לשון הרע גם כן, שיוצאת מצד שנאה.
ב'ביאורים ומוספים' של 'דרשו' מובא על כך בשם הגרא"מ קפלן שיסוד זה אכן מבואר בדברי רש"י בגמרא שם, שהיה זה בגלל לשון הרע שקמצא הלשין על בר קמצא למלכות, ומבואר שם מכל מהלך הסוגיה שסיבת הלשון הרע הייתה השנאה.
לפי זה עולה, שעוון לשון הרע הוא הגורם כל העת – גם בימינו – שלא ייבנה בית המקדש! שכן אמרו חז"ל – "כל דור שלא נבנא בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו", ובספר 'שמירת הלשון' (ח"ב פ"ז) ביאר בטעם הדבר, שאותם העוונות שגרמו אז להחריבו, בכוחם לגרום גם עתה שלא ייבנה.
ומוסיף שם ה'חפץ חיים', שאם כן, בוודאי מן האמת והצדק מחויבין אנו להתחזק בכל כוחנו לתקן חטא זה של לשון הרע, שבעבורו נחרב בית המקדש, כדי שנזכה לבניינו; ובוודאי שאם היתה רשות לכל אחד לתת מכספו לבנין בית המקדש, כמה רב חפצו היה בזה, והיום שאין אפשרות זו, כל מה שנצרך הוא כי ישמור פיו ולשונו ובזה יעזור בגופו לבנין בית המקדש.
וכן מובא ב'ביאורים ומוספים' בשם הגרא"ג זקס ששמע מאביו הגרמ"מ זקס חתנו של ה'חפץ חיים', ששמע מפי ה'חפץ חיים' בזו הלשון: "מי שמדבר לשון הרע, הרי מוכח שאינו מצפה ומחכה לביאת משיח צדקנו, שאם היה מצפה ומחכה איך היה מדבר לשון הרע, שזה העיקר הגדול המעכב את הגאולה, והרי אם שני דברים הסותרים זה את זה".