מגילה ו
כיצד התייחס ה'סטייפלער' לאכילת זנגויל וקנמון כסגולה לזכרון?
לאוקמי גירסא – סייעתא מן שמיא היא
כמה פעמים – סיפר רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל – זכיתי לשמוע ממרן בעל "קהילות יעקב" שדיבר בהערצה ובהכנעה נוראה על אודות מרן החזון איש. וכך היה אומר:
"דבר פלא ראינו אצל החזון איש: עד יומו האחרון לא שלטה בו שיכחה. בכל ענין שהיו מדברים אתו בכל מקצועות התורה, נראה היה הדבר כאילו עכשיו למד את הענין הזה. הוא ידע הכל על בוריו – את הסוגיות עם שיטות הראשונים והמסקנות להלכה. והמדובר הוא על עניינים וסוגיות שלמדם לפני שלושים וארבעים שנה. הכל, הכל בלי יוצא מן הכלל היה כתוב על לוח ליבו הטהור וחקוק במוחו הקדוש. וכך היה עד יומו האחרון ממש. בכל ענין שנשאל נראה היה הדבר כאילו הוא שקוע בו עתה ממש.
שאלתי את מרן במה זכה לזה החזו"א? האם בגלל שהירבה לחזור על תלמודו עד בלי די?
והשיב מרן: "ודאי שבלי לחזור הרבה אי אפשר לזכור. אבל הלא הגמרא אומרת (מגילה ו:) של'אוקמי גירסא [=שלא תשכח ממנו – רש"י] סייעתא מן שמיא הוא', ולחזון איש היתה סייעתא דשמיא שלא תשתכח ממנו תורתו – בזכות צדקתו העצומה, בזכות היראת שמים הנוראה שלו, אשר פחד ד' והדר גאונו חופף עליו תמיד כל הימים, ויעל על ראשו את מוראם של ארבעת חלקי השולחן ערוך, אשר לא עשה שום תנועה וזיז כלשהו בלי להתייעץ עם ארבעת חלקי השולחן ערוך, והיה חרד על דקדוק הדין כחד מקמאי. ובזכות צדקות כבירה ונוראה זו זכה לסייעתא דשמיא עצומה שכל תלמודו היה בידו בלי שום שכחה, ושמועות מחוורות לו, מאירות ושמחות כנתינתן מסיני"…
(מתוך משל האבות, קנייני התורה – פניני רבינו הקהילות יעקב)
הסגולה לזכרון
בבחרותי, סיפר עוד הג"ר משה מרדכי שולזינגר זצ"ל, בלומדי בישיבת סלבודקה עם ידי"נ הרה"ג ר' צבי מונדרי שליט"א, מצאנו באחד הספרים סגולה לזכרון. דהיינו, לקחת כמה מיני אוכלין [המפורטים שם], לכותשם ולערבם עם דבש וכו', ולאכול מזה שלש פעמים ביום, ואז לא ישכח אף פעם כל מה שלומד. ונאמר איש אל רעהו: "נלכה נא אל הסטייפלר ונשאל את פיו, מה חוות דעתו על זה…".
נכנסנו אל הסטייפלר, והראינו לו את תוכן הסגולה. או אז אמר לנו בחיוכו הפקחי המלבב והבלתי נשכח: "מה יכול להזיק קצת קנמון וזנגביל ודבש וכו'? זה לא מזיק, ואולי גם קצת מזכך את השכל… אולי… אבל כל הסגולות לזכור את הלימוד לא יועילו, בלעדי העצה הראשית – לחזור, ולחזור, ולחזור על מה שלומדים, הרבה פעמים. וכמה שחוזרים יותר, זוכרים יותר. וצריך סייעתא דשמיא, כמו שאמרו במגילה: "לאוקמי גירסא -שלא ישתכח ממנו, רש"י- סייעתא מן שמיא היא".
(דרשו)