מעשה מכירת יוסף משמש כדוגמא לחיים של כל אחד ואחד מאתנו. הקב״ה יושב בסתר, ומתמרן את כל ענייני חיינו בתבונה אין קץ, ועלינו להביט אל חיינו ולראות כיצד מאורע אחד מתחבר עם זה שקדם לו, וחוליה מתחברת אל חוליה.
נחשוב על חיינו, ונשוב להתבונן אחורנית עד היום בו הגענו לעולם. הקב״ה חיבר חוליות רבות כל כך בחיינו, אלא שמעולם לא נתנו את דעתנו להתבונן בזה. האם הקדשת אי פעם בחייך, ולו חמש דקות כדי להתבונן בדבר, לראות כיצד הקב״ה חיבר את האירועים בחייך והביא אותך למקום בו אתה נמצא עכשיו? במשך חמישים שנות חייך, האם הקדשת לכך חמש דקות? שתי דקות? אם היית עושה זאת, היית רואה כיצד יד ה' מדריך את חייך, בדרכים מורכבות ביותר.
התבוננות זו אינה רק ענין חשוב, זוהי מצות עשה! כך כותב רבינו יונה בשערי תשובה (השער השלישי מאמר יז), וז״ל, ״ודע כי המעלות העליונות נמסרו במצות עשה… ומעלות זכרון חסדיו והתבונן בהם שנאמר (דברים ח) וזכרת את כל הדרך״.
ברצוני לחלוק עמכם כמה מה״ווי״ם״ [=חיבורי החוליות] המשמעותיים שהיו בחיי:
בילדותי, סולקתי מה״היברו סקול״ [בית ספר שבו למדו לימודי קדש בשעות אחה״צ] בו למדתי, עקב אירוע מסוים. שאר חברי לספסל הלימודים היו ילדים טובים, ואותם לא סילקו, וכך יצא שכולם סיימו את חק לימודיהם בבר המצוה, ו״הצליחו״ בכך שהפכו לכלום. שום דבר לא יצא מהם. אולם אותי סילקו, והייתי צריך לחפש לעצמי מקום לימודים אחר. ב״ה, מצאתי מלמד פרטי שרצה ללמד אותי, והוא עשה ממני ״מענשט״, ובסופו של דבר היה זה הוא ששלח אותי ללמוד בתלמוד תורה. אני מסתכל אחורה היום ומבין שזה היה ו' בחיי – היתה זו ידו של ה' יתברך שכיוונה אותי אל עבר חיי התורה.
זה היה רק אחד מה״ווי״ם״, אולם הם נמשכו ביתר שאת. כשהייתי בן ארבע עשרה, החלטתי לנסות להתקבל לעבודה במפעל. המצב הכספי בבית לא היה מזהיר, וחשבתי שאוכל לסייע בפרנסת הבית. לכן, כשראיתי את מודעה, ״דרושים בחורים צעירים לעבודה במפעל״, שמתי את פעמי אל המפעל שהיה ממוקם במרכז העיר, ואז, בעודי נכנס אל הרחוב שבו עמד המפעל, ראיתי מול עיני כיצד בעל הבית יוצא מהמפעל, ותולש את מודעת ה״דרושים״. רגע לפני שהגעתי, התמלאה מכסת העובדים על ידי הבחור האחרון שנשכר לעבוד שם! אילו הייתי מקבל את העבודה הזו – לא הייתי יושב כאן כעת.
כשהייתי בן עשרים ואחת, התחלתי לחשוב באיזו עבודה אעסוק, וחשבתי לעצמי, ״הלא אני אדם ביישן מטבעי, ואיני מסוג האנשים המתאימים לדרוש בפומבי, כך שבוודאי לא אצליח למצוא משרה רבנית. במה כדאי לי לעסוק?״ ואז החלטתי שאנסה למצוא עבודה כמורה בבית ספר ממלכתי. שמעתם איזה רעיון מדהים? אני אלמד בבית ספר ממלכתי.
ניגשתי למחלקת החינוך בעירייה והגשתי בקשה להתקבל לעבודה. האיש שישב ליד השלחן במשרד שאל אותי, ״במה אתה עוסק היום?״ אמרתי, ״אני תלמיד ישיבה״. האיש אמר לי, ״חזור לעיסוקיך״. הגוי הזה אמר לי לשוב לישיבה, והקשבתי בקולו. הוא היה מלאך מן השמים.
כשהייתי בן עשרים וארבע, כבר יצאתי אל העולם הגדול, וברצוני היה למצוא משרה כמלמד בתלמוד תורה . ידעתי שאוכל למצוא משרה כזו אצל יהודי ששימש באותם הימים כראשם של כל תלמודי התורה באזור, אשר שימש כמלמד שלי בצעירותי. לא היה בלבי ספק שאם אגש אליו, יתן לי עבודה.
ישבתי בחדר ההמתנה לפני הראיון. היה שם אדם נוסף שהגיע אף הוא לראיון עבור אותה המשרה. הכרתי את היהודי הזה עוד מימי ילדותנו. היה זה אדם שלא למד כלום מימיו – במקום ללמוד הוא שיחק בכדור. בילדותי, למדתי וידעתי היטב את התנ״ך, ובזמן הזה הוא שיחק בכדור. אני ידעתי לשון הקדש ברמה טובה, והילד הזה לא ידע כלום. אולם להפתעתי הרבה, הוא קיבל את העבודה, ולא אני. זה היה נשגב מבינתי! אבל ברוך ה', כתוצאה מכך שלא התקבלתי לעבודה זו, גלגלה ההשגחה לבסוף שנסעתי לליטא ללמוד בישיבת סלבודקה!
אני מביט אחורה ומודה לה' שגלגל כך את העניינים. הקב״ה הציל אותי שוב ושוב ושוב. יש באמתחתי עוד סיפורים – ווי״ם רבים נוספים שהתרחשו בחיי.
באמצעות תכניות אלו, הקב״ה מציל כל אחד ואחד מאיתנו כל הזמן. השאלה כעת היא – מה אתך? מה אירע בחייך, שבזכות כך אתה נמצא כאן כעת? נסה לחשוב אחורה, ולזכור את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך. חשוב כמה הם האנשים שגדלו יחד עמך, בתנאים דומים לשלך, שאינם זוכים לחיות חיים של תורה כפי שזכית אתה.
אם תתבונן בחייך, תראה כמה תחבולות הוציא הקב״ה אל הפועל כדי להציל אותך ולהביאך עד הלום. העובדה שאתה נמצא כאן במקום להיות במקום אחר, היא בשל סיבות מסוימות, בגלל אירועים שונים שהתרחשו בחייך. אל תפטור את עצמך באמירת: ״ברוך ה', הכל הסתדר כך״. לא ולא! עליך להסתכל אחורה צעד אחר צעד, וללמוד כל אחד מהם. אין ספק שאם תחשוב על כך, תמצא איזה אירוע יוצא דופן שאירע בחייך, שהציל אותך מאבדון. היה זה הקב״ה ששמר את צעדיך והנחה אותך אל הדרך הישרה.
(מתוך מאמר בגיליון 'תורת אביגדור')