הרב ישראל ליוש
ביום י"ח בסיון חל היא"צ של הגאון רבי ירוחם הלוי ליוואוויץ זצ"ל משגיח ישיבת 'מיר'.
רבי ירוחם נולד בשנת תרל"ה בעייירה 'ליובאן' במחוז מינסק, כבר בילדותו ישב והגה בתורה בבתי מדרשיות בסביבת מגוריו, וכשהיה כבן שתים עשרה הגיע ללמוד תורה בישיבת סלבודקה אצל הסבר רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, ובשנת תרנ"ז נשלח על ידו לת"ת ד'קעלם' לצקת מים על ידו של הסבא מקלם זי"ע, וזכה ללמוד אצלו תקופה קצרה, אך היא השפיעה רבות על גידולו.
כאשר בא בברית הנישואין, התנה שילמד בקעלם שמונה שנים בפרישות, ולאחריהם יהיה מוכן לפרנס את ביתו. באותם שנים סיים ש"ס על ד' חלקי שו"ע עם פי' הגר"א. בסיום שנים אלו התכוון לעזור לרעייתו בניהול המסעדה שברשותה, אך בראותה את גדלותו בתורה, סירבה להיעזר בו, והוא נסע ל'ראדין' ללמוד בכולל 'קדשים' במחיצת מרן ה'חץ חיים זי"ע.
בשנת תרס"ז מונה כמשגיח בישיבת ראדין, ובשנת תרע"א נתמנה למשגיח בישיבת 'מיר'.
בשנת תרצ"ו לקה בדלקת קרום המוח וממחלה זו לא קם.
שיחותיו ודברי תורתו, מודפסים בספרי 'דעת חכמה ומוסר' ו'דעת תורה'.
וַיִּסְעוּ מֵהַר ה'… וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן… (י לג לה)
הנה נעשו סימניות לפני ואחרי פרשת 'ויהי בנסוע', לומר שאין זה מקומו, ונכתב כדי להפסיק בין פורענות לפורענות.
ומבאר הרמב"ן שהפורענות השניה נאמרה בפירוש, 'ויהי העם כמתאוננים', והפורענות הראשונה היא 'ויסעו מהר ה", שנסעו מהר סיני בשמחה, כתינוק הבורח מבית הספר, כי חששו שמא ירבה ויתן להם עוד מצוות.
ותמה המשגיח הגאון רבי ירוחם ליוואוויץ ממיר זצ"ל, הלא נסיעתם מהר ה' היתה על פי ה' והיו מוכרחים ליסוע משם, אם כן, איך נשווה אותם לתינוק הבורח מבית הספר?
וביותר, הרי בדור דעה עסקינן, שניתנו על ראש כל אחד שני כתרים 'נעשה ונשמע', והקטן שבהם הגדיל לראות יותר מיחזקאל בן בוזי, אם כן איך נעלה על דעתנו שאמרו נברחה מהר ה' שמא ירבה לנו מצוות?
משל למה הדבר דומה, מבאר רבי ירוחם, לאחד מבני הישיבה שקיבל מברק בהול מהוריו שעליו לשוב במהרה לביתו. הוא עשה כמצוותם, אולם חבריו שראו אותו יוצא מהישיבה, העלילו עליו כי שמח הוא לעזוב את הישיבה. לעומתם, טען להם החבר שעושה זאת בעל כרחו, במצוות הוריו. אבל מה נעשה שחבריו ראו עליו אותות שמחה, ועל כך הוא נתבע על ידם…
כמו כן, תינוק היוצא מבית הספר בתום יום לימודים, הוא ממהר לצאת, כשמעילו בידו, הוא מלביש אותו ומכפתר את כפתוריו כשהוא כבר מחוץ לבית הספר, בדרך לביתו. הוא אינו מוכן להישאר בבית הספר אפילו עוד רגע קט, כדי לבישת המעיל וכפתור הכפתורים. התינוק אפילו אינו יודע שמעשיו מעידים על רצונו העז לברוח מבית הספר…
כן הדבר כשיצאו ישראל מהר ה', הם נתבעו על תנועה קלה, שלא נסעו משם בכבדות ובהכרח על שצריכים לעזוב אוצר כלי חמדה, הוא הר ה', והליכתם במהירות ובתנועות של בריחה, הראה על פנימיותם שנראו כתינוק הבורח מבית הספר, על אף שבאמת לא אמרו לברוח.
הדברים נוראים! מייסרנו רבי ירוחם, אנשים כה קדושים נתבעים אף על תנועה קלה שיש בה מן הזלזול בערכי הקודש!
***
הגה"צ רבי שלמה וולבא זצ"ל היה מגדולי תלמידי מרן המשגיח רבי ירוחם זי"ע, את עיקר משנת מוסרו ללמד ממנו, ועל פי מהלכה התהלך כל ימי חייו.
כבר בהגיעו אל ישיבת מיר, נפעם הרב וולבא מאוירת הישיבה, ואותה נשם עמוק אל ריאותיו, ועד מהרה נשבה בקסמה.
בראשית ימיו בישיבה שוחח עם אחד הבחורים על שיחותיו של המשגיח רבי ירוחם. "בן כמה אני נראה לך?" שאל אותו הבחור, "בן עשרים וחמש!" ענה רבי שלמה, לאחר התבוננות קלה בפניו של הבחור.
"אתה טועה… אני בן שלוש שנים וארבעה חודשים..", רבי שלמה לא הבין את דבריו, הוא היה נראה לו בחור רציני, ודברי ליצנות אלו כלל לא תאמו את מראהו הנכבד והרציני…
ומיד הבחור הסביר: "לפני שלוש שנים וארבעה חודשים הגעתי לישיבה והכרתי את מרן המשגיח רבי ירוחם, ומאז התחלתי לחיות…"
כעברן תקופה קצרה מאוד, כשגם רבי שלמה החל להכיר את המשגיח, הוא הבין היטב את דברי הבחור, והסכים עימם.
***
השבת הראשונה של רבי שלמה וולבא בשיבת מיר פרשה את כנפיה, הוא כבר נמצא כאן כמה ימים, מיום שלישי, וכבר ראה את רבי ירחם שלוש פעמים, והנה הוא מבחין באדם שאינו מוכר, פניו זוהרות, נכנס להיכל הישיבה ומתיישב על מקומו של המשגיח רבי ירוחם… מי הוא?, תמה רבי שלמה, וכי לכבוד שבת יש משגיח אחר?
כעבור זמן מה, הובהר לו כי לא משגיח אחר הוא, זהו רבי ירוחם, אלא שבשבת פניו מאירות באור יקרות, בשבת הוא נראה אחרת…
***
הגה"צ רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל משגיח ישיבת לייקווד, סיפר שפעם בחול המועד סוכות סיפר רבי ירוחם שרבי איצלה בא אליו בחלום ולימד אותו ניגון על המילים "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך, כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך", ורבי ירוחם שר את הניגון עם הבחורים שעה ארוכה, ואף רבי נתן חזר על הניגון כשסיפר את המעשה.
ושוב מעשה בחלום שחלם רבי ירוחם את רבי איצלה, והוא סופר ע"י הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל, שבעת למדו בישיבת מיר, ניגש אליו המשגיח רבי ירוחם וביקש ממנו ללמוד חברותא עם אחד הבחורים שהיה נכדו של רבי איצלה, והסביר את בקשתו כי רבי איצלה בא אליו בחלום וביקש ממנו שידאג לנכדו.
***
"פעם הגעתי לביתו של מרן המשגיח זצ"ל" – סיפר הגאון רבי משה רוזנשטיין שצ"ל, משגיח ישיבת לומז'ה – "הוא קיבלני בסבר פנים יפות, ושוחח עימי על ענייני. מידי פעם הבחנתי שחמותו עומדת בפתח ורומזת לו דבר מה, אבל המשגיח המשיך ודיבר איתי בסבלנות וברוגע, כאילו אינה רומזת דבר.
"למחרת נודע לי, שבאותה שעה שישבתי אצל המשגיח, ישבה הרבנית על המשבר בחדר הסמוך, בלידת בנם הראשון, ואלו היו רמיזותיה של חמותו, אבל המשגיח במידותיו הנפלאות רצה לתת לי את מלוא תשומת הלב, ובגבורה עילאית התנתק מענייניו האישיים, והאזין לצרכיי בקשב רב…"
***
הרגישות לזולת היתה אצל רבי ירוחם ערך עליון, ואף גבר על ערכים אחרים אותם נהג בקביעות. וכך סיפר רבי שלמה וולבא זצ"ל: פעם התארחה בבית המשגיח בתו של הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, שהגיעה מירושלים לבקר את אחיה שבא ללמוד בישיבת מיר. על אף שהיה זה בראש השנה, והמשגיח נהג שלא לשוחח כלל בימים אלו, מכל מקום, משום כבודה של האורחת, בשעת הסעודה דיבר רבות אודות מעלת אביה הגדול רבי צב פסח, ובשבח הישיבה בארץ ישראל.
***
כאשר היה הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל תלמיד בישיבת מיר, הוצרך ללוות פעם כסף מהמשגיח כדי לשוב לביתו לקראת חג הפסח. כששב אל הישיבה לאחר החג, החזיר לרבי ירוחם את הכסף והודה לו על ההלוואה.
"וכי אינך יודע שאמירת 'תודה' על הלוואה, יש בה משום חשש ריבית?!" – הוכיחו המשגיח – "כרנאה שאצלכם בגרמניה הכרת הטוב גוברת על ההלכה" – המשיך רבי ירוחם לייסרו והסביר לו שקיום ההלכה בדקדוק חשוב קודם להרגלים ונימוסים.
בפעם הבאה כשנסע רבי שמעון לביתו, שוב היה זקוק להלוואה מרבו, והפעם כבר זכר שאין להודות על ההלוואה, אלא שלהפתעתו כאשר החזיר את הכסף לרבי ירוחם ושתק ולא הודה, טען לו המשגיח: "איה מידת הכרת הטוב? מדוע אינך מודה על ההלוואה…?"
"רבינו! איני מבין! הרי המשגיח לימד אותי שאסור להודות על ההלוואה…?" – התפלא רבי שמעון
"אכן, אסור להודות על הלוואה, אך צריך שיהיה ניכר שרצונך להודות והנך מנוע בגלל ההלכה, עתה איני רואה על פניך כלל רצון להודות…"
***
את כל כוחו, אונו ומרצו השקיע בתלמידיו, להנחותם על דרך ישרה ולהעמידם בקרן התורה והמוסר.
וכך סיפר תלמידו הגאון רבי אברהם שמחה קפלן זצ"ל, רבה של צפת: כאשר חלה המשגיח רבי ירוחם, הגיע אליו הפרופסור הנודע 'ראזע' מוורשא. אחר שסיים לטפל בו, פנה אל הישיבה וראה את התלמידים יושבים ולומדים, והתרשם מאוד מהליכותיהם ומההשקעה הניכרת על פני כל אחד ואחד מהם, הוא חזר אל המשגיח ואמר לו, כי אחר שראה את הבחורים, הוא סבור שחולשתו של הרב נובעת מהמאמץ הרב שהוא מתאמץ בחינוך הבחורים… "חלילה לחשוב כך" – ענה לו המשגיח – "כאשר אני בריא, עבודתי היא כמי שמשיא אש בגפרור, והשלהבת עולה מאליה…"
***
ומסופר שפעם בא לחודש אלול לישיבת מיר, הגאון רבי יושע בער סולובייציק זצ"ל, בנו של מרן הגרי"ז מבירסק זי"ע. הוא עלה לחדרו של מרן המשגיח זצ"ל שהיה מעל היכל הישיבה, והשקיף משם על התלמידים.
"מה אתה רואה?", שאל אותו המשגיח, "חמש מאות בחורים יושבים והוגים על תלמודם", השיב רבי יושע בער, "לא היא" – השיב המשגיח – "חמש מאות יחידים הם…"
***
צורת חינוכו היתה מתוך אחריות ויישוב הדעת, כפי שמספר תלמידו הגאון רבי שלמה וולבא זצ"ל: פעם סיפר למקורבו שכאשר עבר בבית המדרש בשבת אחר הצהריים הריח ריח סיגריה מפיו של אחד הבחורים, "אם כן, מדוע המשגיח לא מסלקו לאלתר מן הישיבה?" תמה המקורב, "סבו יושב בשמיים וזועק אלי, הצל את נכדי!" השיב לו המשגיח, ובהזדמנות הראשונה קרא המשגיח לבחור לשיחת נוקבת ומחנכת, והוא החל לעלות על דרך המלך, עד שלימים נעשה ראש ישיבה מפורסם…
