"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם…" (מא, א)
מקובל בעולם לחשוב, כי ההשקעה וההשתדלות בכל דבר היא זו המביאה את התוצאה, וככל שישקיע אדם יותר, תגיע תוצאה טובה יותר וכן להיפך, ואולם האמת לאמיתה על פי דרך התורה, היא להיפך – התוצאה היא הסיבה להשקעה, ולא ההשקעה היא הסיבה לתוצאה! והיינו שהקב"ה גוזר על האדם שתגיע לו פרנסה או כל דבר אחר, ורק שהוא מסובב שפרנסה או רווח זה יגיעו אליו באופן של השתדלות כזו וכזו, אם על ידי שיצליח בעסקיו, או באופן של מתנה או השקעה מוצלחת וכדו', אבל לא תועיל לאדם שום השקעה להגדיל את הרווח והפרנסה, מעבר למה שנקבע מן השמים שתהיה התוצאה וההשקעה הנצרכת לה.
יסוד זה המחזקנו מאד במידת הביטחון בהקב"ה, הביא מרנא בעל ה'בית הלוי', והוא נלמד מהפסוק הראשון בפרשת השבוע: "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם" – מדוע מוזכר ענין קץ השנתיים ימיים לשבת יוסף בבית האסורים, כסיבה לכאורה לחלום פרעה? האם יש שייכות למספר הזה של שנתיים ימים לסיבת חלום פרעה?
והוא מביא את דברי המדרש רבה (בראשית פ"ט א) שכתב "ויהי מקץ שנתיים ימים" – קֶץ שם ליוסף כמה יהיה בבית האסורים, וכיון שהגיע הקץ – "ופרעה חולם"! ומבאר ה'בית הלוי', שהנה גם בסיפור של יוסף וחלום פרעה, היה מקום לטעות בשכל האנושי, כי חלום פרעה הוא סיבת התוצאה של שחרור יוסף מבית האסורים, בא המדרש ומלמדנו, שהתוצאה של שחרור יוסף מבית האסורים נגזרה שתהיה כעבור שנתיים ימים, ורק גזר הקב"ה שהתוצאה תהיה על ידי חלום פרעה, וזו כוונת הפסוק: "ויהי מקץ שנתיים ימים" – שהגיעה העת שנגזר על יוסף לצאת מבית האסורים, אז "ויחלום פרעה" – רק אז הגיעה המקרה שהועיד הקב"ה, שהוא יהיה הגורם לתוצאה של שחרור יוסף מבית האסורים!
הסתכלות זו מביאה אותנו למחשבה הנכונה והאמיתית, שלא רוב עמלנו והשקעתנו הם סיבת ההצלחה [בעניינים גשמיים], אלא מחויבים אנו בהשתדלות לפי דרגתנו, אבל התוצאה נקבעת על ידי בורא עולם, ולנו אין אלא לבטוח בו ולהתפלל אליו, שיעניק לנו משפע ברכת שמים בנחת ולא בצער וטרחה מרובה.
רבים הם הסיפורים על ענין זה של התחזקות במידת הביטחון, שסופרו במהלך הדורות על גדולי הדורות, אבל הנה זימן הקב"ה לידינו סיפור אמיתי מוחשי ומדהים שקרה בתקופה האחרונה, שיש בו גם חיזוק לימי החנוכה שגם בחושך הכמעט מוחלט, שנראה שאין סיכוי… אז מגיעה הישועה:
באחת מרשתות המזון, נראה אברך כשהוא ממלא את עגלתו מכל הבא ליד. לאחר שנראה שסיים, הוא מתקדם לעבר הקופות, ונעמד בתור כשמאחוריו כבר ממתינים עוד מספר קונים. האברך הזה לא ידע מנוח, וככל שהתקדם תורו, הוא רץ חזרה להביא עוד מצרך שנראה שהוא שכח, וככה הדבר התרחש כמה פעמים עד שהגיע תורו. דבר זה גרם לאנשים שעמדו מאחוריו להרים גבה ואף לכעוס, על כך שהוא עומד בתור וממשיך בהעמסת עגלתו במצרכים.
והנה הגיע תורו… הוא מתחיל להניח את המצרכים על דלפק הקופה, והקופאית מתחילה להעביר אותם, לפתע הוא אומר: "אוי, שכחתי משהו", והוא רץ וחוזר כשבידו עוד מצרך. הקופאית ממשיכה להעביר את המוצרים, ושוב: "אוי, שכחתי משהו", והוא רץ וחוזר כשבידו עוד מצרך, וכך הדבר חזר על עצמו פעם נוספת, כשהקופאית סיימה כבר להעביר את המוצרים ורק חיכתה שהוא יחזור עם המצרך ששכח…. אלא שהאנשים מאחוריו כבר התחילו להתעצבן… אחד מהם לא שלט על כעסו, וכשחזר האברך הוא התחיל לגדפו בקולי קולות ולפגוע בו במילים קשות…
האברך הנ"ל התנצל, ונראה ממתין…. ואז שוב רץ להביא מוצר נוסף שהוא 'שכח'. האנשים כבר הבינו שיש כאן בעיה, והתחילו קצת לרחם על האברך הנ"ל, כשהם מסיבים את תשומת לבו של האדם שכעס עליו ופגע בו, שהוא עשה מעשה חמור בכך שביישו ברבים לעין כל, אף שמעשיו של האברך מקוממים, אבל לבייש ברבים…..? האדם שנרגע קצת קלט לפתע את חומרת מעשהו, וכשהאברך חזר עם מצרך נוסף בידו כשהוא סמוק מבושה, פנה אליו האדם שביישו ואמר לו: "תראה, אופן התנהגותך מעצבן כאן את כולם ואתה מבין טוב למה, אבל אני ביישתי אותך ברבים, ואני מבקש סליחה וכפיצוי… אני רוצה לשלם לך את כל סך הקניה, שעלתה… 2500 ₪!!".
אורו פניו של האברך והוא הודה לו מאד מאד. אחר שסיימו לארוז את הקניה, פונה אותו אדם ששילם לאברך, ושואלו: "תגיד לי, זה לא נראה מוזר כל הסיפור שלך, כל שניה לשכוח משהו? אתה נראה לי אברך רציני מכדי לבייש את עצמך סתם ככה…".
ואז פתח האברך את סגור ליבו וסיפר: "תראה.. אני אב למשפחה ברוכת ילדים, הכסף דל והמצב קשה… הגענו למצב היום שלא היה כלום בית! אפילו לא מצרכים בסיסיים, פשוט ארונות ריקים ממוצרי מזון, ועד לניקיון ושמפו… כל מה שצריך פשוט נגמר.. ריק…!
"אשתי אמרה לי: 'מה נעשה? ה' בטוח ישלח ישועה… לך לסופר תמלא עגלה, אני בינתיים מתפללת… נחכה לישועה!' בלית ברירה עשיתי כדבריה, הלכתי לסופר כשאין בכיסי מאומה לשלם עבור הקניה, עברתי בין המדפים ומילאתי כל מה שנצרך, לא היו בעגלה ממתקים או סתם קשקושים או מותרות, דברים בסיסיים בלבד… והנה העגלה מתמלאת ואני לא רואה שום כיוון של ישועה… אני מתקשר לאשתי, ומספר לה שסיימתי… היא אומרת: 'תיגש לקופה ה' יעזור, אני מתפלל ולה' הישועה!'
"התקדמתי לקופה, והגיע תורי ואין… אין לי מושג איך אני הולך לשלם בסוף על כל הקנייה שעשיתי…
"לכן כל רגע הלכתי והבאתי עוד משהו כדי להרוויח קצת זמן, ופשוט חיכיתי שה' יושיע… עד שאתה נשלחת!!!"…
אותו אדם שמע וכ"כ התרגש… הוא הוציא 12 צ'קים, על כל צ'ק רשם 2500 ₪ ואמר לו: "קח, שיהיה לך לכל השנה!"…
הקב"ה גזר שיהיה מהיכן לשלם את הקניה, רק שסובב שיהיה זה בצורה ובאופן שונה…