יעקב הייזלר
במהלך עריכת המאמרים לזכרו של מרן הגרי"ש זצוק"ל פנינו גם לבנו ממלא מקומו הג"ר משה שליט"א שהואיל בטובו לאלפנו ולהשמיענו מאוצר זכרונותיו על אביו הגדול זצ"ל, במרכז השיחה שמענו ממנו על ימים מקדם בבית אביו ועל ההערצה הנדירה שרחשו גדולי הדורות לרבינו.
אהבת התורה
הגר"מ שליט"א פותח את שיחתו ואומר: "רבים מבקשים ממני לספר להם על דמותו של אאמו"ר, אולם אני תמיד אומר שאצל אאמו"ר ראו סיפור אחד ארוך של אהבת ושקידת התורה העל טבעית שנמשך ברצף אחיד וללא הפוגה על פני קרוב למאה שנה.
"את האהבת התורה הפלאית שראיתי אצלו בלתי ניתן לתאר עלי גליון, היא לא היתה במושגים של בני דורנו כלל, וכפי שגדולי עולם עוד מהדור הקודם העידו שהתמדה כזאת שייך לכמה דורות שלפנינו, התמדה מופלאה שכזו לא ראיתי מימי.
"לדוגמא, אספר בזה מס' עובדות המעידות על התמדתו הפלאית כפי שראיתי אישית.
"זכרוני, כי בזמן מלחמת ששת הימים כשהימים היו ימי מתח וחרדה, תחושת יהודי ארה"ק הייתה, שקיצם קרב ח"ו. איש לא ידע מתי תפרוץ המלחמה, אך כולם הסכימו שפריצת המלחמה היא עניין של זמן ומלחמה זו תהיה גורלית ביותר. בשעות הבוקר של אחד מימי חודש אייר נשמעה צפירת האזעקה ופילחה את הלבבות. היה זה אות הפתיחה למלחמה שהחלה.
"בהלה עצומה השתררה, כל אחד רץ לחפש לעצמו מקום מקלט מאימת המלחמה. למדתי אז בכולל של ישיבת "מאה שערים" שהיה קרוב לבית אאמו"ר. כשנשמעה האזעקה חיפשתי לעצמי מקום מקלט סמוך. עליתי לבית הורי שם היו רק הורי, יחד רצנו להסתתר, הייתי היחיד ששהיתי עם אאמו"ר אז. הייתה זו דירה בקומה תחתונה, ושם הסתתרנו בחדר פנימי. הלילה הראשון של המלחמה היה קשה ביותר. ליל זוועה של פחדים נוראים. הלגיון הירדני הפגיז את ירושלים בפגזים ופצצות שהתעופפו לכל עבר ללא הבחנה. בתים נהרסו ואנשים נהרגו.
"בשכונת "מאה שערים" שם שהינו התגבר הפחד ביותר, קולות וברקים נשמעו מכל עבר שהחריד את התושבים. כל פגז שנפל הרעיד את האוויר והשליט פחד עצום. קול הנפילה נשמע כ"כ בבירור, עד שיכולנו לשער באיזה רחוב נפל הפגז והיכן פגע. אנשים חשבו שזה הסוף. הנה, לפני חצי דקה נחת פגז כאן בסמוך… לא ידענו על איזה בית ייפול הפגז הבא. כל רגע חשבנו שהנה הכל נחרב, ואכן למחרת ראיתי שבגג הקומה העליונה נפל אחד הפגזים ונפער חור גדול בגג.
"המצב היה סכנת נפשות ממש. דממה מתוחה שררה בחדר. אין לתאר את הפחד הנורא כל אחד התייחד עם עצמו. החרדה שיתקה את כולם ומנעה כל אפשרות של ריכוז ויישוב הדעת מינימליים. היו כאלו שמלמלו פרקי תהילים, אחרים עסקו בווידוי ובחשבון הנפש. רוב יושבי המקלט היו משותקים מרוב אימה.
"לא אשכח איך שלפתע פנה אלי אאאמו"ר ואומר לי: "משה, איך האב א תירוץ אויף אשווערער רמב"ם!" ("יש לי תירוץ על רמב"ם מוקשה!") מדובר היה ברמב"ם העוסק בדיני ממונות. אאמו"ר החל לומר בפני את דברי הרמב"ם, הסביר לי את הקושיה שכולם מקשים עליו ואת התירוץ המחודש שעלה זה עתה במוחו, ותוך כדי דבריו ברמב"ם אני שומע פיצוצים עזים ומחרידים, והוא המשיך בחידושיו כאילו לא אירע דבר!
"האמת היא, שלא הבנתי מילה מחידושיו שאמר לי, לא הייתי מסוגל להתרכז לרגע. הפחד שיתק אותי, ואף אם רציתי לשמוע, הדי הפיצוצים העזים מנעו ממני. לא הבנתי איך שייך בכלל לחשוב ביישוב דעת כזה על רמב"ם כשפחד מוות שורר לנגדינו.
"אולם אאמו"ר היה רגוע לגמרי. מוחו פעל בריכוז מלא כאילו הוא יושב על הסטנדר בביהמ"ד ולומד כימים כתיקונם. התמדתו היתה כה חזקה, עד שהד הפגזים הנורא לא הגיע לאזניו ולא פגע בריכוזו כלל. זכרוני, איך שאנשים עמדו משתוממים לראות את המחזה מופלא כאשר אאמו"ר רכון על הגמ' בעומק העיון וכאילו דבר לא אירע.
"משנמשך המלחמה, נאלצנו ללכת לשהות במקלט הציבורי שהיה ליד ביהמ"ד ברסלב בשכונה, לא אשכח כאשר הלכנו ועברנו דרך אחת החצרות נפל לפתע פצצה וב"ה לא פגע בנו כלל. נכנסנו אז למקלט שם שרר אפילה, עד שהביאו לאאמו"ר נרות וכך ישב ולמד לאורן בהתמדה פלאית וגם כאן היה נראה כאילו המלחמה אינו נוגעת אליו, בעיצומה של המלחמה הוחלט ע"י השוטרים על "האפלה", ואף בתוך המקלט אסור היה להדליק אור. כיוון שכך, ישב ולמד אאמו"ר בע"פ מתוך זכרונו בקול ובנעימה כדרכו תמיד. זכרוני, כי אחת הנשים הוכרחה אז להדליק גפרור לרגע קצר כדי ליתן לתינוקה הקט בקבוק לאכילתו, ואז זינק אאמו"ר כשיכור הצמא ליין לראות מילה מסוימת בתוספות בה עסק אז…
הגרי"מ שכטר שליט"א שגם שהה אז במקלט סיפר לי, שהוא עמד אז והתפלא על ההתמדה הנוראה של אאמו"ר, היה זה כאשר התכוננו לתפלת ותיקין ונשאר עוד שתי דקות לתחילת התפלה, מיד לקח אאמו"ר גמ' וניגש לדברי התוס' בהתמדה ובישוב הדעת כאילו הוא יושב בביתו כרגיל.
"אגב, סיפורים מעין אלו על התמדתו מסופר גם בתקופת מלחמת השחרור כאשר אאמו"ר לא ענין אותו כלל מכל החדשות והנעשה בחוץ. אחד מאחיותי ע"ה סיפרה שבתקופת המלחמה עברה פעם ליד קיוסק במאה שערים, והיתה צריכה לקנות משהו, בעל הקיוסק שמע שהיא בתו של הרב אלישיב, פנה ואמר לה: דעי לך, בימי המלחמה העוברים עלינו עתה, אין כמעט מי מהתושבים שאינו נעצר להעיף מבט קל על החדשות. האדם היחיד שאינו נעצר להעיף מבט קל על החדשות ולו לרגע אחד, הוא אבא שלך, עושה רושם שחבל לו על כל רגע…
'אוהל שרה'
"ברצוני לספר עוד סיפור נורא שתפס אותי ביותר המעיד על עוצם שקיעותו של אאמו"ר כאשר כל העולם כולו לא עניין אותו מימיו, ורק התורה היא אשר היתה לחם חוקיו ושעשועיו.
"היה זה בימי בחרותי, אצל אחד מהילדים בבית שלנו התגלה חשש רפואי כבד ומאד חששו לעתידו. אמי ע"ה נכנסה לחדרו של אאמו"ר ודנה לפניו בדבר והתייעצו יחדיו מה ניתן לעשות בשעה כה קשה, לאחר התייעצות סוכם שיש להתייעץ עם רופא גדול המתמחה בתחום זה, כמובן שהיה צריך לדבר עם אותו מומחה מיד ללא שהיות מחשש לפיקוח נפש ממש, לא אשכח את המחזה איך שמיד לאחר השיחה המדאיגה חבש אאמו"ר את הכובע לראשו, והלך בזריזות ללמוד בביהמ"ד אוהל שרה בהתמדה ובחיות כדרכו ורק לאחר שעות רבות של התמדה ברציפות חזר הביתה להתעניין מה התקדם בדבר.
"כך ניתן לספר רבות על מצבים שונים בבית, כאשר מטבע הדברים גם המתמיד הגדול מתרפה במקצת מלימודיו, אולם אאמו"ר המשיך בסדריו הקבועים כמסמרות בהתמדה שאין בדומה לה, ואכן כל זאת בזכות אמי הצדקנית ע"ה שנטלה ע"ע במסירות נפש את כל עול הבית למען יוכל ללמוד ללא כל טירדות.
קומי רוני בלילה
"ממשיך הגר"מ שליט"א ומספר: "הרי כולם יודעים שבמשך למעלה משמונים שנה היה אאמו"ר קם מדי לילה בשעה 2 לפנות בוקר חק ולא יעבור והוגה בתורה במשך חמש שעות ברציפות עד לתפלה, באותם שעות צלל בתלמודו ואיש לא העיז להפריעו.
"בדידי הוה עובדא, כאשר שהיתי אצלו באחד השבתות, ובליל שבת קם אאמו"ר כהרגלו בשעה 2 לפנות בוקר והתחיל את לימודו בנעימות ובהתלהבות. לפתע כבה הגנרטור באיזור וחשכה השתררה בבית. ביקשתי ממנו שאולי יעלה על יצועו ויתן תנומה לעיניו ואח"כ ישלים את לימודיו. אולם הוא לא הבין את דברי ואמר לי בתמיהה: מה פתאום הלא צריך ללמוד! ואז הצעתי לו שאולי יצא החוצה לחדר מדרגות שם דלק אור קטן, אולם גם לכך סירב, וכך המשיך ללמוד בהתלהבות ובחיות באותה סוגיא בה הוא אחז במשך מס' שעות וזאת בעלטה גמורה. זכורני, איך שאמר בע"פ את דברי הגמ' בה אחז, המשיך ופירש ובירר את לשונות הראשונים ושיטות האחרונים עד תומם. היתה לי אז התפעלות עצומה מצורת לימודו איך שלומד בחושך וזוכר את לימודו בע"פ וכמו שלא אירע דבר וזאת במשך שעות רבות.
"לאחר מס' שעות חזר הגנרטור לפעול, והנה ראיתיו כשהוא כולו בשמחה. שאלתי אותו: מה היא השמחה הגדולה הלא זה עתה ראיתי במו עיני שאין הבדל בין אם הגנרטור דולק או אינו פועל. ואז נענה לי: כשהאור דלוק זה משהו אחר לגמרי אפשר ללמוד בפנים ולהתרכז ביתר עמקות.
"לא יאומן כי יסופר עד היכן הדברים הגיעו אצלו", שח לנו בהתפעלות עצומה הגר"מ שליט"א ומפטיר "גם בתקופת מחלתו הקשה בשנת תשס"ג כשהיה אז חולה מסוכן ולא היה לו סיכוי להמשיך לחיות בדרך הטבע, וכזכור, המוני בית ישראל בכל אתר נזעקו בתפלה להחלמתו והחרדה למצבו המסוכן היה נורא מכל, לאחר מאמצים הביאו רופא מומחה גדול מארה"ב עבור טיפול מסוים שיכול היה להועיל. במקום ניגש אליו אחד מחתניו בשעה 3 לפנות בוקר לשאול אותו אם לעשות את הטיפול ההוא, אאמו"ר נענה לו שעתה אינו יכול לענות, היות ועכשיו זה באמצע הסדר הקבוע שלו, עד כדי כך היו סדריו קבועים כמסמרות שגם במצב של סכנה לא ניאות להפסיק מסדריו!
"גם זכורני, כי באותו תקופה קשה ששהה בביה"ח, לא מש כל העת מתלמודו לפליאת הרופאים שהתקשו לראות את המחזה שמעולם לא ראו, איך שאדם בגיל מופלג שכמותו ובמצב כה מביך שקוע בתלמודו. והנה, כאשר נכנסתי לחדרו לבקרו הרים אאמו"ר את עיניו ופנה אלי באמרו: "ב"ה שהגעת, שכן זה עתה התחדש לי תירוץ על הקושיה בגמ' ששוחחנו בזמנו"… לא האמנתי שגם במצב קשה כזה הוא עוד חשב על קושיה עליה שוחחנו לפני זמן.
כי הם חיינו
"התמדתו הפלאית גם ראינו באופן מיוחד לאחר פטירת אמי ע"ה, כאשר בזמן השבעה לא עסק בלימודיו הרגילים אולם לרגע אחת לא הפסיק מהלימודים המותרים לו וכמעט שלא שוחח עם אף אחד סיפורים וכדו' כל ימי ה'שבעה', והנה בתום השבעה כאשר חזר אאמו"ר מבית החיים ביקש מכל בני המשפחה שהתאספו לידו להיות עמו ביחד בבית ובכך לעודדו לאחר השבר הגדול, ללכת כל אחד לביתו בהפטירו שהוא ממשיך את חייו כרגיל, ומיד תפס את הגמ' ובמשך כחמש שעת רצופות למד בחשק ובהתלהבות וכמו בחור צעיר לימים שזה עתה מתחיל את זמן הראשון בישיבה קטנה, כל הנוכחים העידו שהיה נראה אז כמו צמא שהלך במדבר זמן רב ללא מים, והנה מיד כאשר הושיטו לו מים חוטף הוא את הכוס כשיכור המתאווה לטיפת יין…
ממשיך הגר"מ ומספר: "למרות התמדתו ופרישותו, הרגשנו אנו הילדים חמימות מיוחדת אצלו, היה לו קביעות ללמוד עם הילדים השכם בבוקר טרם שהלך לביה"ד, בבחרותי אף זכיתי ללמוד עמו מדי בוקר במשך חצי שנה כל מס' נדרים, ואח"כ כשעברתי ללמוד בפוניבז', החל ללמוד עם אחי היותר צעירים את הלימודים שלמדו הם בת"ת.
בישיבת מיר
ממשיך הגר"מ ומספר: "גם בישיבת מיר – מרכז הלומדים שלפני למעלה מחמישים שנה ידעו כל הלמדנים והת"ח שאת שאלותיהם הקשות בהלכה עליהם לפנות לאאמו"ר באשר הוא שולט שליטה ללא מיצרים בד' חלקי שו"ע ונהירין לו הדברים כאשרי יושבי ביתך.
"גם רה"י מרן הגרא"י פינקל זצ"ל היה מפנה את כל השאלות בעניני חו"מ שעלו על שולחנו לאאמו"ר, ופעם אמר לי הגרא"י פינקל זצ"ל: "דע לך, אני חסיד מובהק של אביך". מלבד זאת היה הגרא"י פינקל מתענג לשוחח עם אאמו"ר בסוגיות שונות בש"ס שלימד בישיבה, זכרוני, באחד מהשבתות איך שהוא התענג לשוחח עם אאמו"ר זמן רב בהל' כתובה. כך גם היה הג"ר בינוש פינקל זצ"ל מעריץ של אאמו"ר והיה שולח אליו רבות בהלכה לשמוע את דעתו.
בענין הנ"ל, הוספתי, מה ששמעתי מחדב"נ הגר"ע אויערבך שליט"א כי לפני למעלה מחמישים שנה נערך כינוס של רבנים וראשי ישיבות במלון רייך בי-ם בענין חשוב, לכינוס הופיע גם זקן ראשי הישיבות מרן הגרא"י פינקל זצ"ל, וכאשר נכנס רבינו לכינוס אמר הגרא"י פינקל לרבנים המשתתפים: "הרי הרבנים עסוקים ראשם ורובם במשא הכלל, ומחמת כך אינם יכולים לעסוק בתורה תמיד כאוות נפשם, אך כדאי לכם לראות מקרוב איך הרב הזה פורש כל יום ללימוד שעות רצופות ומסתגר בחדרו בהתמדה גדולה".
"גם מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל העריץ ביותר את אאמו"ר ואת שאלותיו בהלכה בישיבה ובביתו היה מפנה לאאמו"ר, הגר"ח היה מתבטא עליו כי בעקבתא דמשיחא אין לנו משנה ברורה והלכה ברורה במקום אחד, אולם הרב אלישיב יחיד הוא בדור, שאצלו כל התורה כולה ברורה אצלו ויש בידו משנה ברורה והלכה ברורה במקום אחד".. עובדא ידענא על יהודי שהגיע להגר"ח שמואלביץ עם שאלה מסובכת בהל' שבת, והגר"ח שלחו לאאמו"ר. גם בניו של הגר"ח היו מגיעים רבות לאאמו"ר ושאלתם בפיהם.
עם הגאון מטשעבין
"קשר מיוחד היה לאאמו"ר גם עם מרן הרב מטשעבין, הרב מטשעבין העריכו ביותר וקם לכבודו תדיר. שמעתי מאנשים נאמנים שבערוב ימיו כשכבר כוחותיו לא היו עמו ולא רצה לפסוק שאלות היה מפנה הרב מטשעבין את שואליו בהלכה לאאמו"ר ולמרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל באמרו שב' האברכים הללו הם גדולים בתורה ויש להם סברא ישרה להורות בכל מקום בתורה.
הוספתי, ששמעתי ממקורות נאמנים כי מרן האדמו"ר מטאלנא זצ"ל הגיע אל הרב מטשעבין בערוב ימיו ובפיו שאלה חמורה, הרב מטשעבין ענהו כי מחמת חולשתו קשה עליו לעיין בדבר והפנה אותו לאאמו"ר, כך גם התבטא למקורבו הגאון הירושלמי רבי חיים יעקב קלפולהץ זצ"ל.
"זכרוני, כאשר חתנו מרן הגרב"ש שניאורסון זצ"ל ההדיר מחדש את הספר ה"ברוך טעם" והיה לו שאלה על קטע מסוים אם להדפיסו בספר, שלחו הרב מטשעבין לאאמו"ר שיתייעץ עמו בדבר.
"הגר"י שיינין שליט"א רבה של אשדוד סיפר ב'שבעה', כי בצעירותו כאשר כיהן ברבנות העיר פ"ת היתה לו שאלה חמורה בהלכה, הוא נסע להרב מטשעבין שיכריע לו בדבר, באותו זמן היה הרב מטשעבין חלש ביותר ולא היה מסוגל לקבל אנשים, אך כאשר שמע שיש כאן שאלה חמורה הסכים להכניסו לחדרו, לאחר ששמע את השאלה החל לדון עמו בנושא כשהוא מעיין בין היתר בתשובות הרשב"א ובב"י, אמנם גם לאחר שעה ארוכה של פלפולה של תורה לא בא הדבר לכלל הכרעה. מכיון שכך אמר לו הרב מטשעבין: "לך לרבי יוסף שלו' אלישיב הוא בודאי יענה על זאת, מה שהוא פוסק – כך פוסקים בשמים"!, ועלינו לדעת כי אאמו"ר היה אז לפי החשבון בגיל 54 שנים בלבד!
"ואכן, התייחסותו לאאמו"ר שהיה באותה עת בימי צעירותו, הייתה בצורה מעוררת השתאות עד שבספיקות בעניני שמות בגיטין, היה שולח להציע את הדברים לאאמו"ר כשעל פיו תהיה ההכרעה. כעין זאת שח אחד הרבנים שחיבר ספר בעניני שמות בגיטין ועלה למעונו של הרב מטשעבין לקבל הסכמתו. אמר לו הרב מטשעבין "אם הרב אלישיב יעבור על הספר ויסכים עם הכתוב בו, אני יתן מיד מכתב הסכמה", וכך הוה.
עם מרן המנחת יצחק
"ידידות מיוחדת היתה לו לאאמו"ר עם הגאב"ד מרן המנחת יצחק זצ"ל. לא אחת היה מגיע שליח מיוחד לבית אאמו"ר עם שאלה הלכתית שהמנחת יצחק ביקש לשמוע את חוות דעת אאמו"ר.
"זכרוני, שהגר"י שינין שליט"א ראב"ד אשדוד הגיע פעם לאאמו"ר, וסיפר לו שהיה עתה אצל המנחת יצחק, ושאלו שאלה מסובכת בעניני יוחסין, המנחת יצחק הרהר בדבר זמן רב ולבסוף אמר לו שזוהי שאלה קשה ביותר המצריכה הכרעה של גברא רבה, ועל אתר אמר לו שכזו שאלה יכול להכריע רק הרב אלישיב שיש לו כתפיים רחובות לרוב בקיאותו ועיונו, זכרוני, שאאמו"ר הקשיב בעיון רב לשאלתו, ועל אתר פסק לו בדבר למרבה הפלא
הוספתי, מה ששמעתי המשב"ק הרה"ח רי"ח דוידוביץ הי"ו שהוא זוכר שהמנחת יצחק ביקש ממנו לא אחת שיתקשר להרב אלישיב היות ורצה לשמוע את דעתו בשאלה שעלתה על שולחנו.
עם גדולי האדמורי"ם
היה לו גם קשר עם גדולי האדמורי"ם?
"אכן, הרבה מגדולי האדמורי"ם ששמעו עליו ונפגשו עמו בהזדמנויות שונות החלו להריץ לפניו שאלות בהלכה.
"לדוגמא, קשר נדיר ומיוחד היה לאאמו"ר עם מרן השפע חיים מצאנז זי"ע. הקשר החל כאשר אאמו"ר היה נוסע לנפוש בבין הזמנים בנתניה עוד לפני כחמישים שנה והיה נוהג לבקר את הרבי מצאנז ולשוחח עמו בלימוד, מאז גברה ההערצה והידיות הנדירה ביניהם כשהרבי מצאנז החל להפנות הרבה משאלותיו ההלכתיות הקשות לאאמו"ר, לאחרונה אף נדפסו המכתבים ביניהם בקובצים, בני ביתו של האדמו"ר העידו ששמעו מרבם לא אחת כי הוא מקבל על עצמו את פסקי אאמו"ר ללא עוררין באשר כוחו כאחד מגדולי הדורות הקודמים ויש לו דעת תורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
"לעומתו, אאמו"ר אף העריצו ביותר ובמכתביו הוא מכנהו בתואר "הגאון הקדוש", ביטוי נדיר וחריג במכתביו.
"כן היה מרן הבית ישראל מגור זי"ע ממעריציו הגדולים. לא אחת היה מגיע באישון לילה לביתו בכדי להאזין מאחורי הדלת לשקידתו של אאמו"ר ואח"כ היה מביא את התמדתו כדוגמא בפני אברכים שנכנסו אליו לקבל הדרכה.
"קשר מיוחד היה לו גם עם מרן הלב שמחה מגור זי"ע. הם היו נפגשים רבות בבית הבראה בנתניה שם היו משוחחים הרבה בלימוד, הלב שמחה היה שולח לא אחת שליחים לאאמו"ר להורותו בדבר הלכה. זכרוני, כי פעם אף הגיע הרבי מגור עם אחד מבני משפחתו לאאמו"ר לשוחח עמו בהלכה, לעומת זאת גם אאמו"ר העריך ביותר את גדלותו בתורה של הלב שמחה.
"ידוע, כי כאשר נחלה מרן הבית ישראל מגור זי"ע בפתאומיות והיה זה ביום האחרון לחייו, היה שאלה מכרעת אז האם לנתחו, היות והבית ישראל עצמו ביקש לבל ינתחוהו, אולם הרופאים אמרו שחייבים לנתחו, ואז שלח הלב שמחה שליח מיוחד בעיצומו של יום השבת לאאמו"ר שיכריע בדבר.
עם הרה"ק מביאלא זי"ע
"מרן החלקת יהושע זי"ע מביאלא היה גם מעריץ גדול לאאמו"ר והיה שולח אליו שאלות רבות בהלכה. אני זוכר שהרה"ג ר' חיים שלום פרוש זצ"ל שהתגורר בשכנות עמנו, היה פעמים רבות מגיע בשליחות רבו הרה"ק מביאלא לאאמו"ר שיפסוק לו בשאלות שונות.
"הרח"ש פרוש זצ"ל אף העיד ששמע מהרה"ק מביאלא שלאחר הסתלקותו של הגאון מטשעבין היה מפנה את שאלותיו ההלכתיות למרן המנחת יצחק ולאאמו"ר, ופעם התבטא שאאמו"ר הוא חד בדרא בלאסוקי שמעתא וכי פסקיו מקובלים בשמים. מעניין לציין, כי כאשר אאמו"ר שמע על כך הגיב בענוותנותו ואמר: אם קבלה היא נקבל ואם לדין יש תשובה…
מוסיף הגר"מ שליט"א: "אני זוכר לפני כארבעים שנה, כאשר הרה"ק מביאלא שלח שליח שהוא רוצה להגיע לאאמו"ר לדון עמו בדבר הלכה מסוים, השליח שאל מתי ניתן להגיע, אולם אאמו"ר בשמוע שהרבי מביאלא שהיה ידוע כאחד מזקני וחשובי האדמורי"ם רוצה להגיע אליו, מיד נענה שחלילה שאותו צדיק יטרח ויגיע לביתי, ועל אתר החליט כי הוא עצמו יסע לרבי מביאלא, ואכן זכרוני איך שאאמו"ר קם ונסע מיד לרבי מביאלא. גם ממו"ח הגר"ח ברים זצ"ל שמעתי שהרה"ק מביאלא התבטא ואמר לו בשבח אאמו"ר שיש לו סייעתא דשמיא בפסקיו.
"אני גם זוכר שהרה"ק רבי מרדכי מזוועהיל זי"ע שהתגורר בסמיכות לאאמו"ר היה שולח את שאלותיו לאאמו"ר, לא אחת היתה הרבנית מזוועיהל עולה לאאמו"ר בשליחותו.