יחיאל ורטהיימר
המעשה עם קורח ועדתו בלתי נתפס עבור אנשים פשוטים כמונו. איך? איך??? איך יכול היה קורח שפיקח היה, לחלוק על משה רבינו ע"ה, אחרי שראה במו עיניו את משה עולה הלר סיני ושוהה במרום ארבעים יום וארבעים לילה?
איך יכלו 250 ראשי סנהדראות, לחלוק על מי שקרע להם את הים, האכיל אותם מן, היה השליח לתת להם את התורה, כולם ראו שהוא דבר עם הקב"ה פה אל פה, ראו שקרן עור פניו ולא יכלו להביט אחריו, ובכל זאת העזו לחלוק עליו ולהעליל עליו עלילות שפלות???
איך זה ייתכן?
התשובה היא שיש מן יצר הרע מיוחד שגורם לאדם שלא להכיר במעלתם של צדיקי הדור. כך היה בדורו של משה וכך בכל דור ודור, תמיד יש 'קורחים' כאלו שמקררים את האמבטיה וגורמים לרבים אחרים לנהות אחריהם ולזלזל בצדיקי הדור וחכמיו.
בכיוון זה מספרים מעשה מופלא שאירע עם הגאון רבי משולם איגרא מפרשבורג, אחד מגדולי הענקים שבדורו. בצעירותו, בא בברית השידוכים עם בתו של אחד מראשי הקהילה העיקריים בבוטשאטש עיר מגוריו.
מספר חודשים לפני החתונה, הוזמן לביקור המחותן, שם הוגש לו 'מעדן חם' שרבי משולם העני מעולם לא ראה ולא שמע עליו: קפה.
המשרת הביא כוס חם של קפה מבושל, לצדו צלוחית חלב וכמה קוביות סוכר למתק את המשקה המר.
בעל הבית ביקש ממנו להתכבד, והתלמיד חכם הצעיר הסתכל במבט בוחן על כל אחד מהרכיבים והתחיל לחשוב: יש לנו שני נוזלים וסוכר. הדין הוא שמקדימים אוכל לשתיה. הוא לקח קובית סוכר ואכל.
לאחר מכן היה מסופק מה לשתות קודם: את החלב או את המשקה השחור. הוא חשב שבתורה כתוב שהאפלה קודמת לאור, ולכן הוא שתה את הקפה השחור. הוא ראה את הבוץ שבתחתית הכוס, לקח את הכף והתחיל לאכול אותו, כי לא רצה להביך את האיש שבקרוב יהיה חמיו, שהגיש עבורו לפתן כה מסובך לאכול, לכן הוא לעס באיטיות ובלע את הבוץ.
הכלה השקיפה מהצד על מעשהו של מי שאמור היה להיות בעלה, ועמדה על מקומה המומה.
"אבא" היא בכתה, "אינני מסוגלת להתחתן עם בן אדם שאינו יודע איך שותים כוס קפה. הוא רחוק מלהיות כזה חכם כמו שאמרו לנו עליו.
בגלל מעשה זה וכמה מעשים דומים, אכן עמדה הכלה על דעתה, גם אחר נישואיה, ולבסוף נפרדה החבילה ורבי משולם נתן לה גט כריתות.
שנים מאוחר יותר, ביקר אותו ראש הקהל בביתו של הגאון רבי ישעיהו פיק, רבה המפורסם של ברסלב. כשנכנס לחדרו, הוא ראה את הרב שקוע עמוק במכתב. הוא היה נראה מודאג ומבולבל. כשהאיש שאל אותו מה הייתה הבעיה, הרב ענה לו שהוא קיבל מכתב מלא בדברי חכמה עמוקים. "אני חייב להתרכז בעמקות מיוחדת במינה, כדי להתחיל להבין את רמת הגאונות של האיש הזה", הוא המשיך. "אינני חושב שבחמישים השנים האחרונות קם בכל אירופה איש בשיעור קומה שכזו. בנוסף לגאונותו, ראויה לציון ענוותנותו הנפלאה ועדינותו הנשגבה הבוקעת מכל מילה במכתבו".
הרב הרים את עיניו: "אתה מבוטשאטש", אמר לראש הקהל הנכבד שבא לבקרו. "האם שמעת אי פעם על בן אדם ששמו רבי משולם איגרא?"
האיש לא השמיע מילה. הוא פשוט התעלף.
כשחזר לעצמו, הוא סיפר את כל הסיפור, ואיך רבי משולם איגרא היה חתנו וכל העסק נכשל בגלל כוס קפה.
הגר"י פיק הסתכל עליו, הניע את ראשו בעצב: "באמת!" הוא צעק, "אתה פספסת את ההזדמנות להיות חותנו של האיש הדגול הזה בגלל שלא ידע איך לשתות כוס קפה?!"
הוא שוב נעץ מבטו בראש הקהל ובפשטות אמר לו, "תתעלף בחזרה!"
מעובד מתוך 'רעיונות לפרשת השבוע', ומבוסס על מאמר של הגר"מ קמינצקי