היום נעסוק בנושא: תפילת הדרך
יום ראשון כ"ד באדר ב' תשע"ו
האם מותר להוסיף על נוסח הברכה בתפילת הדרך?
בעת נסיעה מחוץ למקום ישוב (ראה תקציר למחר) יש לומר את ברכת תפילת הדרך: "יהי רצון מלפניך... שתוליכנו לשלום... ברוך אתה ה' שומע תפילה", וניתן לצאת ידי חובה בשמיעה מנוסע אחֵר החייב גם הוא בתפילת הדרך, אך יש שכתבו שלכתחילה יברך בעצמו. ונשים חייבות בתפילת הדרך. והנוסע בשבת לצורך פיקוח נפש - דעת רוב הפוסקים שחייב בתפילת הדרך. ונחלקו הפוסקים אם ניתן להוסיף בתוך הברכה בקשה מפורטת יותר, כגון: "ותצילני מתאונת דרכים" וכיוצא בה, או שאין להוסיף, כיון שהנוסח הקיים כולל את כל סוגי הפגעים שבדרך. [סעיף ד; ביאורים ומוספים דרשו, 10, 13 ו־15]
נהג מונית הנח בביתו בין נסיעה לנסיעה - האם צריך לומר תפילת הדרך בנסיעה השניה?
את תפילת הדרך צריך לומר פעם אחת ביום, דהיינו בין עלות השחר לעלות השחר שלאחריו; ואף אם שינה אופן נסיעתו מרכב למטוס וכדומה, אינו מברך שנית. והעוצר במקום ישוב למשך מספר שעות לצורך מנוחה, וכוונתו להמשיך בדרכו - לא יברך שנית כשממשיך בדרכו, ויש שהסתפק בדבר; וכן נהג מונית המפסיק את נסיעותיו לזמן מועט באמצע היום כדי לנוח בביתו - אינו מברך שנית בנסיעה הבאה. אולם העוצר במקום ישוב וישן שם 'שנת קבע' - יאמר תפילת הדרך פעם נוספת אף לפני עלות השחר שלמחרת, כיון שהסיח דעתו מהדרך. [סעיף ה וס"ק כה-כו; ביאורים ומוספים דרשו, 20-22]
מהי הסגולה בנטילת כסף של צדקה לדרך?
היוצא לדרך - יניח ידו על המזוזה בעת יציאתו ויאמר "ה' ישמָר צאתי ובואי מעתה ועד עולם". ויש שכתב שישתדל להֵעשות שליח מצוה למתן צדקה במקום יַעֲדוֹ, כדי שיתקיים בו מאמר חכמינו ז"ל: "שלוחי מצוה אינם ניזוקים", או שיקח מטבע משלו על מנת לתתהּ לצדקה במקום היעד. והנוסע מחוץ לעיר ראוי שיקח עמו את טלית ותפילין, ואף כשדעתו לשוב באותו היום. וכן יקח עמו צידה לדרך; ובדרך עצמה לא יאכל לשָׂבעה, כי השביעה בדרך מזיקה למעיים. ואין ראוי ללכת בדרך בלילה, ובזמננו שיש תאורה בדרכים לא נהגו להקפיד על כך. [ס"ק כ ו־כח; ביאורים ומוספים דרשו, 28-29]